נכתב בעקבות הפיגוע בדולפינריום, שבו נהרגו 20 בני נוער
פירורים זה לא משהו שמפזרים על שניצל, ככה מצפים אותו מסביב,
להגנה, כדי שלא יישרף.
פירורים זה לא פירורי שלג, שהכל נראה טהור, מרחוק ומקרוב, והכל
נראה זהה, אבל כשמסתכלים טוב טוב, רואים שישנם הבדלים רבים.
פירורים זה לא פירורי לחם שמביאים לציפורים שמטיילות על האדמה,
או ששמים ביד וכל הציפורים באות, ואח"כ הפירור נכנס להן לקיבה,
מזין ומרגיע.
פירורים, זה אני. זה הנשמה שלי.
נפשי שמתפוררת פירור פירור, חתיכה חתיכה.
זה גופי, שהשכבות מתקלפות ממנו אחת אחת, בצורה לא אחידה, ככה
שכל מיני חתיכות קטנות מהעור מתקלפות, וכל מיני גושי בשר עפים
לכל עבר.
פירורים, זה אתם, זה כולנו.
פירורים זה אנשים המפוזרים אחד על השני כגרגרי חול שנשרפו
בשמש, וכל גרגר התעוות, וכבר קשה בכלל לראות שזה היה גרגר חול
פעם.
פירורים, זה אנחנו, שרים ורוקדים, שמחים, צוחקים, כשפתאום
כולנו עפים לכל הכיוונים, מחולקים לכל מיני חלקים.
וככה זה, אני ואתם, אתם ואני.
כולנו.

את האמת, הייתי רוצה למות עכשיו, בלילה.
ככה, הייתי ממשיך לחלום חלום ארוך-ארוך, תמיד.
וככה, הייתי הולך בחתיכה אחת.
לא בפירורים.