ערמה של גופות ילדים חרוכות
שוכבות דוממות, במותן
המוות הכה, בעשרות נשמות
ולא בדק זהותן
כך הם יצאו, לבלוי משותף
לרקוד, בערב שישי
בלי ידיעה, מי ימות בחטף
מעורב, או קדוש יהודי.
מטען חבלה הוא אלים ועיוור
הוא הורג ותולש אברים
הפיצוץ מחסל, שזוף וחיוור
מערבב דמעות ודמים
ילדים שדרכו על אותה אדמה
דיברו בשפה העברית
ישבו ולמדו באותה הכיתה
עד שמוות בא והכרית.
הם יצאו לבלות, בנות ובנים
ילדים, שרצו רק לחיות
בארץ ניכר, הם היו יהודים
ובארץ נפלו קורבנות
בתוך הזוועה, האש, הפצועים
ההלם וכתם הדם
נכנסים לזירה, נציגי אלוהים
למיין חללים במותם.
הם אוספים בגד ודם ובשר
וגוף מרוטש, מתפרק
להפריד, בין קדוש ויקר
לבין יהודי בספק
בארץ הקודש, ביתו של האל
יפרידו זוגות אוהבים
בחייהם היו אזרחי ישראל
במותם, יהפכו לזרים.
הכל כאן מותר, בשם האל
להזיע, לשפוך הדמים
לשמור על גבולות מדינת ישראל
לשלם לפעמים בחיים
ולובש השחורים, נציג הריבון
שבא לקבור את המת
לוקח מחשב ועושה החשבון
מי יהודי באמת...
יוני 2001 חברה קדישא מסננים את הדם לאחר האסון |
