לכל אחד יש את החור בהשכלה הפרטי שלו, הבורות האינפנטילית,
שברגע שהיא נחשפת ויוצאת אל אויר העולם, כבר אין שום דרך
להחזיר את הגלגל אחורנית, וכל מה שנותר לך לעשות זה להתייבש,
ולרצות להעלם.

למשל, כשהייתי קטנה, לא ידעתי מה פירוש המילה  לאלתר. היה לי
חשד שהכוונה למייד, אבל גם חשבתי שאולי הכוונה היא דווקא
במשמעות של לנצח, כי תמיד מההקשר זה הסתדר לי, נניח - יוחזר
עוד להיט לאלתר, או, תופסק השביתה לאלתר, וככה חייתי עם החוסר
וודאות הזה באופן תמידי, ועד היום יש לי סיוטים שאולי אני בכלל
מתבלבלת ולאלתר זה באמת לנצח.

הכי לא נעים כשפדיחה כזאת משתחררת בחברת אנשים שתופסים ממך מי
יודע מה, למרות שאתה בעצמך לא מבין על מה המהומה, אבל אתה כבר
הולך עם הפאסון עד הסוף, משחק אותה אינטלקטואל גדול, יורד על
אנציקלופדיות ומשנן טוב טוב לפני המפגשים של יום שישי בערב,
ואז, כשבדיוק מדברים על נושא שלא התכוננת אליו בכלל, ואין לך
מושג ירוק על מה מדברים, כי אתה בכלל בסרטים אחרים לגמרי באותו
רגע, בדיוק אז שואלים אותך מה דעתך על הזרמים הפונדימנטליסיטים
בצפון עיראק, או מה עמדתך בעניין המורדים הכורדים, ולך תסביר
להם שאין לך אחות.

במצבים כאלה מומלץ להנהן בהסכמה, להסכים זה תמיד הולך טוב. עוד
לא נולד הבן אדם שיתווכח איתך על זה שהסכמת אתו. אני אומרת,
תסכים, ותמשיך הלאה, ואז, תגניב את החוכמה שלך, תביא אותה
בספונטניות. ככה זה, הכל עניין של פובליסיטי, זה שם המשחק.
אנשים קמים ונופלים על יחסי ציבור.