בן אדם מגמגם, מילותיו מעולפות.
אז הוא כותב
רמיזות אישיות
והקבלות מגוחכות.
בואי נהיה ריאליים
בתיאור
העיניים הנשמטות מהראש החיוור.
ענקיות ומורחבות, לאו דווקא
באימה
אלא נמרחות, ססגוניות
ומזוהמות
באיילינר.
כנראה איילינר, אין לי מושג באיפור.
בכל מקרה, במבט אי-נחת דחוס -
הנה נערה נבוכה.
קחי שניה לאחור,הצמידי את ראשך לשלי כשאת מדברת, קחי
פירואטים של נצנוצי עדינות לאדמומיות
בעור בו אחזתי,
אדום מנגע.
מגשש יניקה בלתי פוסקת
בתא צלילה הנזרק
למים
עטוף פלדה המתלבשת וקמה
מתפשטת אל תוך הגרון,
לפה מלא רעיונות מתים.
אני ישו, מהלך מעל.
תני לנו להניח,
תני להתפלל
זה נכון, נכון
עד כדי חוסר עניין.
