"אבא" הערתי אותו ,"כבר 10 " אמרת שנלך ללונה-פרק  היום"
"אני עייף , היה לי שבוע קשה" הסתובב לצד השני והמשיך לישון.
"הבטחות צריך לקיים." לא הלכנו.
"אימא , אמרת שנזמין פיצה במקום ארוחת ערב" אמרתי לה כשראיתי
שהתחילה לקלף תפוחי אדמה.
"אין לי כסף, תוותר" ליטפה לי את הראש.
"הבטחות צריך לקיים" בכיתי כשאכלתי את הפירה הנצחי.
לא הולכים ללונה פרק בשבת כי הוא עבד קשה.
לא מזמינים פיצה כי אין לה כסף.
הם תמיד מבטיחים ותמיד יש להם תירוצים.
"הבאתי את הספר מעשה בחמישה בלונים תספר לי" אמרתי לו ביום
הקבוע שלנו .
"אני עייף, היה לי יום קשה במשרד. תוותר"
אבל הבטחת לי בטלפון שאני אבחר ספר מהבית של אימא ואתה תקרא לי
אותו." התייפחתי. "אתה כבר גדול, תפסיק לבכות." אמר לי.
"הבטחות צריך לקיים" אמרתי לעצמי בלחש.
הבטחת לה שהיא האהבה היחידה שלך ושתזדקנו ביחד. קראתי במכתבים
ששלחת לה הרבה לפני שנולדתי.
"לפעמים מפסיקים לאהוב וצריך להיפרד" אטמתי את האוזניים
לתירוצים שלו כשהסביר לי למה הם התגרשו.
לחשת לו דברי אהבה והבטחות לעתיד משותף במיטה הרחבה בלילה בו
נבטתי בבטנך.
"בן, נחנקתי בנישואים האלה." אמרה לי כשחשבה שאני כבר גדול
מספיק להבין.
גם כן תירוצים.
"הבטחת לי שתמיד תהיה אבא שלי , הבטחת שתמיד תאהב אותי ותמיד
תהיה איתי ברגעים החשובים שלי בחיים." הזכרתי לו בשיחה הטרנס
אטלנטית כשהבנתי שלא יגיע לבר המצווה שלי ושלא יגיע יותר.
הוא שתק. נגמרו לו התירוצים.
שתקתי כשניצה בכתה לי בטלפון "איך יכולת לזרוק אותי אחרי 3
שנים , הבטחת שנתחתן"
שתקתי כשליאורה זרקה עלי את הטלפון כשארזתי את מעט  החפצים שלי
מהדירה שלה. "הבטחת" היא צרחה.
שתקתי גם כשציפי שתקה כשהבינה שאני עוזב אותה. "הבטחת שאת ירח
הדבש נעשה בדרום אמריקה " כתבה לי מאוחר יותר.
הבטחות צריך לקיים. ואני שונא לתת תירוצים.