השעה תשע וחמישים. הוא מתקשר.
"היי"
"היי"
"מה שלומך?"
"טוב. תודה" אני אומרת באינטונציה שלא הייתה מביישת ראש מוסד
לשעבר.
"איזו רשמית את"
בשלב הזה אני תופסת את הטלפון הנייד בין האוזן והכתף ומשלבת
ידיים, שיבין שאני באמת רשמית. אחר כך אני נזכרת שאני מדברת
איתו בטלפון, וחוזרת לשיטה הישנה, כמו שאלוהים התכוון לזה -
נייד תוספים עם היד.
אין לי מה לומר לו וגם לא מתחשק לי. בגלגל"צ נחלצים לעזרתי
ומשדרים פתאום את "I hate you so much right now". אני
מגבירה.
"אתה שומע את השיר עכשיו ברדיו?"
"לא, אני במיטה, אין לי כוח ללכת להדליק את המערכת בסלון"
אני מגבירה עוד יותר. המוסיקה קורעת לי את עור התוף. הוא נשאר
קהה חושים.
"אז למה את כל כך רשמית?"
"אני רשמית כשאני לא יכולה לדבר, ולא רשמית כשאני יכולה
לדבר".
"את עושה מה שנוח לך"
"לא נוח לי בכלל"
"נוח לך מאוד", הוא כנראה מצטט מתוך איזו פרסומת לתחתוניות עם
כנפיים, כי לא ייתכן שהוא יחשוב ככה באמת.
"הולכת אותי שולל חצי שנה" אני אומרת ושוקלת לטבול לעצמי את
הלשון בחומצה.
"אף פעם לא אמרתי לך שאני מאוהב בך!" אני מקבלת את האגרוף ישר
לבטן. אני מתקפלת מעוצמת הכאב.
אני יכולה להרגיש את הכעס שלו דרך הטלפון, ואני יכולה לראות את
הידיים שלי מפסיקות לתקשר איתי ומתחילות לרעוד.
כן, לא אמרת את זה ככה, רק שלחת לי אלפי הודעות לנייד "אני
אוהב אותך", מאות פתקים שכתוב עליהם "אני אוהב אותך", ועשרות
פעמים צרחת לי בטלפון "אני אוהב אותך" ובכלל, למעט יוני-דואר
ניצלת כל ערוץ תקשורת אפשרי כדי להודיע לי כמה אתה אוהב אותי.
ואני, בטיפשותי כי רבה, הנחתי שאתה אוהב אותי. על קוצה של מם
נפלתי.
אני רוצה לצרוח לו "לך תזדיין!" אבל יוצא לי משהו אחר.
"יהונתן גפן אומר שאי-הבנה הוא אי-בודד", אני בורחת למילים של
אחרים.
"אז מה זה היה? אי-הבנה?"
"כן, אי הבנה מצער"
"טוב שהבהרנו את זה", הוא מסכם ואנחנו כורתים ברית של חברות,
כאילו שיש באמת דבר כזה.

איך שכחתי להגיד לו שהוא היחיד שקיבל ממני את הסיפור הראשון עם
ההקדשה: "לך, באהבה". איך שכחתי להגיד לו שהוא ישב אצלי בבית
וקרא את כל הסיפורים שלי, צחק במקומות הנכונים, אמר "איזה
יופי" וצחק שיתבע אותי בסוף. כן, הוא ידע שהכול זה הוא, כל
משפט, כל אות, כל נקודה וכל פסיק, רק שכח פרט שולי, להגיד לי:
"מתוקה, אנחנו לא באותו עמוד".

והפחד הכי גדול שלי - שעכשיו יהיו לי הרבה עמודים. אבל ריקים.

גלגל"צ סוגרים לי את הלילה עכשיו עם "גשם סגול".