הלילה מחכה להתחיל
כפי שאתה מחכה, רגיל כבר. העץ,
חלק כמו אבן, אבל קשה יותר,
מחזיק את סנטרך, לחי ימנית.
כול המשקל בגופך עולה, דוחף
את עינייך לזכוכית
אתה לא יודע למה
אתה מחכה, פעם
זה היה ברור כמו
אור חורף. לפעמים
אתה מחפש
בדרך שפיך
מחפש טעמים
מסין.

פרצופך הוא זה שבחלון
הפרצוף שאחרים רואים
בזמן הליכתם, שמחים.
אתה יודע את זה, ועדיין
אתה מסתכל מעבר לראשיהם, לשיחתם.
החוצה, היכן שהשדה משחרר
את קו המתאר. נערם מעלה,
ימינה, למעלה
כנגד הקצה הרחוק של השמיים





נכתב ע"י נועם וואהל, אפריל 1985