ב- 1969 כתב חנוך לוין ז"ל:

"הנה הארץ השלמה אשר הבטיח אלוהים לאברהם,
לו ולזרעו אשר יהיה כחול אשר על שפת הים:
אבל אני אינני חול אשר על שפת הים,
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם.
ביתי אינו על הנילוס ואשתי לא יושבת על הפרת,
והתמתחתי יפה כל בוקר בין מטולה לאילת... "

ב"יומן שישי" אמר אורי דן, ידידו האישי של ראש הממשלה ושופרו:
"ההתנחלויות מגנות על אשדוד, אשקלון וליבה של מדינת ישראל." לא
ידעתי אם לצחוק או לבכות, כאילו טרומפלדור חזר.
ההתנחלויות לא מגנות על כלום, להיפך, אוגדות שלמות מגנות עליהם
ואנשי מילואים העולים למדינה כסף רב מאד. רובם יושבים שם מתוקף
צו אלוהי-משיחי, לעיתים קרובות משפחות ספורות בכל נקודה,
ונקודה היא המלה המתאימה ביותר לגודלן. יש מספר מועט של
מתנחלים, בגדה למשל, שהתיישבו שם כי רצו "איכות חיים": נוף
מרהיב, חתיכת גינה ווילה קטנה דו-מיפלסית במחיר דירת 3 חדרים
קטנים בחולון.
מה שהם קיבלו זה בית עם ארבעה כיווני-אש, מקלטים עם שטיחים
וחרדה גדולה לחייהם. רובם אינם עובדים שם אלא בגוש-דן
וירושלים, כך ש"גאולת האדמה" נשארה וירטואלית. מילים רבות ודיו
רב נשפכו על "אידיאולוגיות המתנחלים" והנזק הרב שהם גורמים
לפלסטינים ולנו, ולא אחזור להעלות גרה על כך.
הפתרון האפשרי, אם רק נרצה, הוא להעביר את כל ההתנחלויות
והנקודות לנגב.
פרופ' אבישי ברוורמן, ראש אוניברסיטת בן-גוריון (ההוא שאמר:
"נוער הזהב רד לנגב!"), במאמר מושכל ב"מעריב" טוען שרק 8% מכלל
אוכוכלוסיית ישראל חי בנגב, שהוא מכרה זהב.
אם ייצרו מפעלים ומקומות עבודה תתפתחנה ערי-לווין כמו דימונה,
ירוחם, נתיבות, אופקים וכל שאר המקומות מוכי האבטלה הגבוהה
בישראל - כך ברוורמן.
כך תינתן לאנשי ההתנחלויות האפשרות ליישב את ארץ ישראל היקרה
להם ולתרום באמת
לקידומה הכלכלי והחברתי. את אותו המודל אפשר ליישם גם בגליל
הפורה וגם לזכות באיכות חיים אמיתית וחיה בלא פחד הטרור ולחסוך
מיליארדים.
את רצועת-עזה יש למסור לפלסטינים וניהולם באופן אוטונומי, רק
כך יירגע הרחוב הערבי.
כמו כן ליצור גבול לפי הקו הירוק הכולל גדר מערכת וגבול שיגן
עלינו באמת, ולא האנדרלמוסיה הצבאית, מלחמת הגרילה שאנו מנסים
לשווא להתמודד איתה בחוסר-אונים.
את אותו מודל יש להשית על התנחלויות הגדה עם פיצויים הולמים
כמו בימית ותושביה. אותו מודל לגבי הגולן.

ההתנחלויות הן קוץ בתחת של המדינה, צרה צרורה המגנה וירטואלית
על ליבה של ישראל.

אחתום בסוף השיר של חנוך לוין:

"הנה הארץ השלמה ועליה לא אמסור נפשי,
ומה שמבטיח אלוהים, שיקיים על חשבונו הפרטי:
כי אני איני חול אשר על שפת הים,
ואני לא מקיים הבטחות שנתן אלוהים לאברהם".