דפיקת הפטיש נשמע ברחבי בית המשפט
טוק טוק טוק
"בית המשפט!" צעק הפקיד, "כבוד השופט, יורם הודו" .
השופט, גבר בשנות הארבעים לחייו, כרסתן ולובש פיאה מסורתית עלה
לדוכן "נא לשבת " אמר למיקרופון.
רחש השתרר בקהל שהתיישב ולאחר מספר דקות שקט הרחש ושרר שקט
מוחלט באולם.
"אדוני התובע המכובד- אנא ממך קרא לעד הראשון של התביעה" פנה
השופט לעורך הדין של מר עזריהו.
"כן, אדוני השופט, התביעה קוראת למר ניסים עזריהו" אמר עורך
הדין בקול נישא, מיד אחרי שקם על רגליו ברוב טקס.
מר עזריהו היה אדם בשנות החמישים לחייו, שערו מאפיר ועורו הכהה
מקומט - נראה מבוגר מכפי גילו.
עורך הדין הביט במר עזריהו שמיאן לקום מכיסאו והתקרב אליו ואמר
בקול רם לתוך אוזנו, תוך הטעמת כל מילה "ניסים, אנא גש לדוכן
העדים".

ניסים, שנבהל מהצעקה, והבחין בכל הפרצופים בקהל מסתכלים עליו
במין מבטי תמיהה ושעשוע, קיפץ מיד ממקומו במבוכה, והחל למלמל
"כן, כן אני מצטער, מיד אני ניגש".
לאחר ההשבעה, החל שלב החקירה- "ספר לבית המשפט, מר עזריהו, בן
כמה אתה ומה המקצוע שלך" אמר עורך הדין בהדגשה כשהוא מצמיד את
פיו למיקרופון.
"אני בן 54, ועובד כבר 20 שנה כשרת בבניין כלבו שלום"
אמר ניסים, עם חיוך רפה של התנצלות.
"מר עזריהו" שאל עורך הדין, "האם אתה לא מתכוון, עבדת כשרת?"
"או כן, פוטרתי לפני כחודש ושבוע- ועכשיו אני בבית יושב בחוסר
מעש" אמר ניסים והבעה דכאונית נסוכה על פניו.
"ספר לבית המשפט ניסים, איך קרה שפוטרת אחרי שירות כה ארוך
ומסור, האם היו תלונות או בעיות עם הניקיון שלך? או שאולי
עצבנת את אחד הבוסים?" שאל עורך הדין בנימה חוקרת.
"או, מעולם לא עצבנתי איש ותמיד הסתדרתי עם כולם, וגם לגבי
העבודה שלי אף פעם לא היו טענות רק ש..."
לפתע קטע אותו עורך הדין "קרה פתאום משהו ששינה את דעתם של
הבוסים עליך ניסים?" שאל שוב .
"תראה" אמר ניסים, שהחל לפלבל את שערות ראשו בעצבנות, "היו כמה
פעמים בשבוע ההוא, שקראו לי בביפר ולא הגבתי- ולא היה לי הסבר
למה לא הגבתי- פשוט לא שמעתי את הציפצוף. לכן באו אליי ואמרו
לי שאי אפשר לעבוד ככה- כשהם לא יודעים מה קורה איתי" סיים,
בהטעמה ממורמרת.
"ומה עשית אז ניסים? ספר לבית המשפט מה קרה אחר כך"
המשיך העו"ד.
"טוב הייתי קצת בדיכאון מהעניין, אז הלכתי לרופא לראות מה
הבעיה, אולי אפשר לטפל בזה".
"ספר, מה קרה בבדיקה ניסים" עודד אותו עורך הדין.
"טוב, תראה, הוא בדק לי את האוזניים במשך שעה ארוכה- וכל הזמן
הוא מלמל שזה מוזר, ואחרי שהוא סיים לבדוק, הוא שאל אותי שאלה
מוזרה" ענה לו ניסים.
"איזה שאלה הוא שאל אותך, ניסים? " המשיך עורך הדין.
"הוא אמר לי,'אדוני, במה אתה עובד?' ועניתי לו 'אני שרת בכלבו
שלום, למה? מה זה קשור?' " המשיך ניסים " אבל הוא אמר שהוא
מעולם לא ראה כזה מקרה של שמיעה שנהרסת כל כך מוקדם בעבודה
מהסוג שלי, אז שאלתי אותו: 'מה זאת אומרת? השמיעה שלי הרוסה?'
והוא ענה- 'כן אדוני- היא הרוסה כאילו אתה עובד במנסרה'" סיים
ניסים.
רחש קל עבר בקהל ועורך הדין עצר לכמה שניות כדי לתת לדבריו של
ניסים לשקוע מעט.
"אוקיי ניסים" המשיך עורך הדין, "ומה קרה אח"כ?"
"הרופא אמר לי שהוא צריך לבדוק כמה דברים, ושאחזור אליו בעוד
שבועיים, ונפרד ממני" ענה לו ניסים.
"כן, ומה קרה אחרי שבועיים ניסים? ספר לבית המשפט"
"ובכן, אחרי שבועיים הרופא סיפר לי דבר מדהים פשוט- הוא סיפר
לי שהוא החליט לעשות בדיקה רצינית בכלבו שלום לבדוק מה היה
יכול לעשות נזק כזה,לכן הוא הלך לכלבו והתחפש למחפש עבודה
כשרת, התקבל והתחיל לעבוד שם. אחרי שבוע שהוא הקליט כל רעש
אפשרי במקום הוא התפטר מהעבודה, ולקח את כל ההקלטות לבדיקה"
"ומה הוא גילה שם ניסים?" שאל עורך הדין בפנים מרוצות משביעות
עצמית.
"אתם פשוט לא תאמינו, בבניין כלבו שלום יש שירותים ענקיים בכל
קומה- משהו כמו 10 תאים בכל קומה, והרופא גילה שהרעש שהאסלות
עושות כשטורקים אותן למטה, הוא הרעש המצטבר הגרוע ביותר
בבניין, ואז הוא אמר לי - תאר לך שאתה עובד עם כל השירותים
האלה כמה פעמים ביום במשך 20 שנה... אני לא מתפלא שאתה כמעט
חרש- אני רק מתפלא שזה לקח כל כך הרבה זמן..."
רחש עצבני עבר בקהל, ולאחר כדקה דפק השופט בעצבנות על הפודיום
"שקט שיהיה פה"
עורך הדין הסתובב לשופט בחיוך של מנצחים ואמר "אדוני השופט,
אני רוצה להציג את הראיה מספר אחת של התביעה- תוצאות הבדיקה
במעבדה של קולות האסלות" אמר והגיש לשופט את החומרים
המודפסים.
"כן, כן," מלמל השופט "תייקי את זה בבקשה" פלט לעבר הפקידה.
"עוד משהו אדוני הסניגור?" שאל אותו השופט.
"לא אדוני השופט, התביעה סיימה את טיעוניה" ענה לו בחיוך
העו"ד.
"כן, אם כך בית המשפט יצא להפסקה והחקירה הנגדית תתבצע מחר
באחת," אמר, וקם.
טוק, טוק, טוק
"בית המשפט!" קרא הפקיד.