New Stage - Go To Main Page

רון מילר
/
השיגרה

אההה... משעמם, נורא פשוט... חצי שעה אחרי חצות, משכורת רק עוד
10 ימים,
אין כלום מעניין עד 2 בלילה. שיגרה, וכל מה שנשאר זה לבהות, כן
לבהות בתמונה עקומה בחדר,
ולתהות... מה לעזאזל היא עושה שם?! או... למה בכלל תלו את
הגועל נפש הזה קיבינימט!
רגע של עצבנות חורר את החדר, בעודי מנסה לפענח את התמונה...
אני בן 18, התמונה הזאת כבר שם
במשך 18 שנה... ואני בחיים לא הסתכלתי על החארטה הזה. למה, למה
לעזאזל שמשהו יחורר את הקיר
בשביל 2 נשים שחורות עם סלים על הראש, עם פר שיוצא לו מהתחת
עץ... פאק... התמונות שלי בבית ממש מוזרות...!
לקחתי "זום-ווט", יש בסלון 18 תמונות, הכי מוזרות שראיתי
בעולם! רגע של התבהרות נפשית.
אין קיר רק תמונות מזעזעות, רובן של נשים עם "דפקטים"... מולי,
אישה שחורה עם סוס,
ונעלים בגודל חצי סוס וחיטה בגודל התאומים... מה הקטע?!
נראה לי זה אותו צייר דפוק... שהחליט יום אחד לצייר דברים, וכל
מה שהוא ראה זה נשים שחורות, וחיות שהתעללו בהם...
מסתבר שקוראים לצייר הזה... YOUGOURTE
יוגורט?! - מה זה בדיחה סדיסטית?! מה הולך פה... תמונה 3# שלוש
נשים דתיות, כי יש עליהן כאפיות כמו לערבים... עומדות עם הגב
אלי... קיבינימט... מה יש לכן להסתיר? כביסה?! תאמת לא ממש
מעניין אותי, אתן מכוערות!
אבא שלי לא מזמן תלה תמונה חדשה, ומי שלא ראה הצלצול, לא יבין
מה עובר עלי!!! זה הילדה מהסרט! זאת שהורגת את כולם!
השיער שלה על הפנים והיא מסתכלת עלי... או שהיא יושבת הפוך...
זה ממש מפחיד! היא עוד שניה תצא מהתמונה ותשחוט אותי...
התחלתי לבכות לאבא שלי "תוריד אותה, תוריד אותה"...
אבל הוא לא הסכים... "תמונה שהייתה בבית של סבתא", בטח הייתה
אצל סבתא, חשבתי בלב... סיימה עם סבתא, עכשיו תורי!!! אני מת
מפחד.
או... את התמונה הזאת אני אוהב, הכי אהובה עלי...
זה ציור של דייג, שהוא דג בחול... מדהים (כישרון הציור... ילד
בן 5 יכול לצייר יותר טוב 5 פסים ועיגול למעלה), הוא דג כנראה
תולעים שבעזרתם הוא יוכל לדוג דגים... טמבל רציני!, ומהדלי
שלידו יוצא יצור שחור עם אנטנה! הוא נראה חמוד לרגע, ואז
מבינים... "אי-טי - קול הום!", מחפשים אותך... עוד שניה הוא
יקום ירכב על אופניים, ולרגע לתמונה הזאת יהיה ממש היגיון...
הפיגור פשוט נוזל מהקירות...
עוד תמונה נפלאה מבית היוצר של יוגורט, הצייר המקופח. שני
אנשים עם מכנסים כמו בשנות השישים, יושבים על ספסל
שנראה כמו תחנת אוטובוס, אבל על השלט של הקוים של האוטובוס
מצוייר קישקוש אדום. הם מחכים בטח לחייזר שיבוא לאסוף אותם
לכוכב היוגורט יא רבאק איזה צייר מופרע!
אה כן... מסתבר שיש גם טלפון בתמונה... אהה... עכשיו הכל
מובן... טלפון, אחרת בלי הטלפון, לא היה שום היגיון... הרי...
צריך לבדוק מתי העצירה הבאה של החייזרים תבוא!!!
ועוד תמונה פסיכודלית, אבל הפעם לא של יוגורט... זהו זקן בן
מאה מצוייר על עלים ממוסגר במסגרת מפחידה - של טירות רפאים
כאלה... שרואים שקורי עכביש יעשו לתמונה הזאת רק טוב, אה כן
הוא מעשן מקטרת... מה אני צריך זקן בן מאה בסלון של הבית שלי
לעזאזל! תעיפו את התמונה הזאת! הורים פסיכודלים... לעשן אסור,
אבל זקנים בני מאה, מקטורת בריא...! מזהם את הסביבה הריח שיוצא
מהציור הזה...
נזכרתי למי הזקן הזה דומה! - זה זקן סיני כמו במשחק קרבות
MORTAL KOMBAT!!!!
כנראה אחרי ניצחון, FATAL FINISH, הוא מעשן את מקטרת השלום!
יש פה עוד 2 תמונות שלעזאזל אני לא יודע איך בכלל לתאר אותם,
זה פרח? זה אקליפטוס? זה סופרמן?
מה הכתם האדום הזה בצורת שושנה עושה על "פאקין" 2 דגים ירוקים
שיוצאים מהם עלים... עזבתי...
או או או! מסתבר שיש לי שבשבת רוח בתוך הבית! היא בכל מיני
צבעים והיא מסתובבת, אם המזגן ממש חזק!
מה אני צריך שבשבת בתוך הבית... אני יודע למה - אם יש פה רוח
פרצים נוראית - אל דאגה יש לנו שבשבת נראה באיזה מהירות היא
מסתובבת!
אלוהים, האם הרגע התעוררתי? איפה הייתי עד עכשיו... שלא
מסתכלים בפוקוס על תמונה אחת, לא שמים לב לטמטום בפרט, צריך
לקחת את כל הטימטום ביחד, שזה יראה נורמלי, פה המשפט כל המוסיף
גורע, אינו נכון! רשמית, תמונה דבילית אחת, תראה יותר נורא
משמונה עשר מטומטמות... אני ממש זקוק לשינה...
לפעמים בחיים יש דברים שעדיף...
פשוט להתעלם.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 10/11/03 8:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רון מילר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה