מריה רבינוביץ / תמיד התביישתי... |
אצבעות שלי
ארוכות כל כך
תמיד התביישתי בהן
כאלה לא ברורות
לא כמו של כל האנשים
תמיד חשבתי
שהאצבעות שלי
הכי מצחיקות בעולם
אפילו אמא הייתה מחייכת...
במקום להסתכל אליהן ולצחקק
אתה מסתכל עליי
מלטף לי אותן
אחת אחת
מדגדג
אני קופצת
מתפוצצת מצחוק
לא יכולה להפסיק
זה נשמע כמו התקף
מפגרת...
מה אתה עושה?
עושה לי הילינג לאצבעות?
מה אתה אומר?
אפילו לא נוגע?
לא מתכוון לדגדג?
כן כן
(צוחקת... לא יכולה להפסיק)
אבל זה כן!
זה כן מדגדג!
נוווווווווווווווווווווו
מספיק!!!
נכנעת
אתה יודע מה?
אפילו אם תראה לי אצבע עכשיו
אמשיך לצחוק
ההתקף שלי פשוט לא נגמר
מה אתה עושה?
מסתכל עליי
בעיניים ערמומיות שלך
כאילו לא מבין
מי זו שצוחקת
זה מדגדגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגג
זהו
לא יכולה יותר
הולכת להביא גרביים
שמה אותן
מכופפת אצבעות
מכסה בסדין
לא יעזור?
אתה ממשיך?
איזה חיוך ערמומי!!!
רוצה לגעת בכריות הקטנות?
מה אתה זומם?
מוריד לי את הגרביים
מלטף את הרגל
בעדינות
משתדל לא לדגדג שוב
לוחש לי :
"אני אוהב אותך"
רגליים שלי ארוכות כל כך
תמיד התביישתי...
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|