אין מקבלת הערכת גוף אדם
כמו לא היו דברים מעולם
ובהיותי שרויה בגילופין אבכה
את מות תמימותי, את יופי הדם.

במשיי אבן אודם נופלת על רוך
אינה מהורהרת בתומו של הסוף
בעיניים אדומות ודומעות חלומות
אוחזת בזרועי את כאוס הנוף.

אלה הן עיניו הזועקות די
זהו עוד מטורף העובר על פניי
אין רואה בריח אלכוהול נשמותיי
הורד את פניך, השפל את פניי.

טיפות של חיי רוח ניצבות
מתארות בצבען האדום זוועות
חרדותיי שנשארו כעומדות במקומן
הלעד ישארו בלב עומדות?

יוכיחונו רק זוועות,
יוכיחונו רק זוועות.