|
נזכרתי בך והבנתי כמה אני טיפשה
כמה אתה רחוק, והדרך ארוכה
כמה הכל שחור שאתה לא פה איתי
וכמה זה כואב שהכל כל כך מציאותי...
נזכרתי בך והבנתי כמה אני טיפשה
כמה זמן בכיתי ואף דמעה לא נחוצה
כמה אני לבד, למרות שאין סיבה
וכמה זמן אחכה עד שתיקח אותי איתך
נזכרתי בך ובכיתי והדמעות לא נגמרות
נזכרתי בך וחשבתי כמה זמן עוד אני ישרוד
נזכרתי בך וצרחתי לזכר הימים הטובים
נזכרתי בך... ורציתי למות!
לבד! כמו תמיד... בלי שום עיניין מיוחד
נזכרתי בך וקפצתי מחלון בקומה השביעית
נזכרתי בך וקיוויתי שזה הכל חלום ולא מציאות
שאתה פה איתי, לידי ולא קרה לנו כלום
שאתה אוהב אותי ! ורק אותי! וטעיתי...
תמות!!! |
|
|
מישה זהו שמי
ופישה זה כל
רצוני!
ד"ר מישה רוזנר,
בניסיון כתיבת
שיר לבמה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.