אביגיל עדין / מאחורי החיוך |
אורות אפורים ונרות כבויים
נשמות כואבות, אחדות אף מתות
החיוך בצבעים כה לא טבעיים
ואתה לא הרגשת וכמוך רבים
שחושבים על מבטים מאושרים
והלב משתולל וצועק לא יותר
הסבל כבד והגוף מפחד
רבים שעזבו והשאירו לבד
לא אמרו: "תודה! היה נחמד."
שאלות כה רבות ללא פתרון,
מרגישה דרכה רגלי
בחלל החיצון.
אני בורחת מכאן לעולמות רחוקים.
אזל הכוח למכאובים נוספים.
לבד,
משאירה הכל מאחור.
אולי לא יהיו כשאחליט לחזור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|