"אולי אתה רוצה לנסוע איתי קצת לירושלים?" - קרא אלי אבא
מהמדרגות כשהוא חבוש בקסקט 'קנגול' שקניתי לו ליום-הולדתו
השבעים. כל שנה הוא מאבד אותו, וכל שנה אני קונה לו חדש.
- "בטח, יופי!" - נהדר לצאת קצת מבית המלאכה המדכדך הזה. קר
מדי בחורף, חם מדי בקיץ, מאובק והצבע השולט הוא חום עכרורי,
בתחנה המרכזית הישנה, נחרות אוטובוסים ותרועות, בקיצור, גיהנום
קטן.
כבר חמש שנים אנחנו עובדים ביחד ופיתחנו לנו שפה כמו זוג נשוי.
אני השתלטתי על הרדיו, אבל אם יוסי שריד דיבר, הייתי צריך
להעביר תחנה. אותו כנ"ל לגבי אריאל זילבר. את עופרה חזה הוא
אהב נורא ותלה פוסטר שלה על החלון מולו ובשעה שתיים שמתי לו את
ה'גששים'. דברים כאלה. בקיצור, התחלתי לארוז את הסחורה - פסלי
כסף יודאיקה שייצרנו. בגלל האינתיפאדה לא הגיעו תיירים והשוק
היה בקיפאון, אבל בזכות ההגינות והיושר של אבא הוצאנו קצת לחם
וזיתים. הכנסנו את הסחורה לתוך המיצובישי סטיישן וכיסינו אותה
בשמיכות וסדינים שלאף אחד לא יכנסו שטויות לראש,ואני ואבא הקטן
והנמרץ שלי היינו כבר על האוטוסטראדה.  הדלקתי סיגריה, אבא
סיגרלה, ופתחנו קצת את החלונות.
- "אפשר להדליק רדיו ?" - שאל אותי אבא.
- "מה רדיו, איזה רדיו, כל חמש דקות עידכונים מפה לשם, -שים את
הגרוזינית הזאתי שאתה אוהב, נו..."
אבא הביט בי כאילו יצאתי מ'אברבנאל' ודחף קסטה שמילאה את האוטו
בצליליה את השמחות שלנו,מתופף על ההגה, ובשער-הגיא נתן רייס
והמיצובישי שלנו טסה כמו צ'יטה ואבא קורא אלי: "היא שרה שהחיים
הם
כמו דבש ורק צריך להושיט את היד ולקחת!"  זה אבא שלי שאני אוהב
עד מוות, זה שאני צורח עליו לפעמים
בעבודה על שטויות, ואז הוא יורד למטה לסדר ניירות, או לבנק, עד
שהמפלס יורד ואני מתפייס איתו בסוף היום בנשיקה על הקרחת שלו.

- "תראה, שלג על האורנים"-תופף בשמחה באצבעו הקטומה על ההגה.
במוצא אבא הפך את הקסטה, שרק ואמר לי: "ממה דזארלי
(בן-כלב-בגרוזינית) וצחק: "אוי, אתה... "
השמיים התבהרו חלקית והתחלנו את הביזנס בעיר. על יד כל חנות
הכנסנו סחורה, הם בוחרים לפי גודל ומחיר ומשתווים בסוף, חוץ
מפרסי אחד מחוטט פנים שהוציא לאבא את הנשמה, הוריד והוריד
מחיר, לבסוף אבא סגר איתו על 15% הנחה במזומן והסתלקנו. "מה
אני יכול לעשות אני צריך פרנסה". ככה עברנו איזה שש חנויות,
ענני גשם נמוכים ואפורים כיסו את העיר וגשם זלעפות התחיל לרדת
כשאנחנו רצים עם הסחורה לאוטו. ביציאה מהעיר עמד מחסום משטרה.
השוטר הצהוב בודק ובודק ניירות, מתקשר שוב למסוף: לויאשווילי
יוסף, מספר מכונית, רשיונות, מה זה כל הכסף הזה, איפה אתה
מייצר, רק שומעים שם של גרוזיני, בטוחים שעלו על המאפיה ויעלו
בדרגה על מבצעי חסמבה. אבא הוציא את הראש מהחלון, ופאק! הכובע
עף ברוח. לבסוף שיחררו אותנו אחרי שלא מצאו את היהלומים
הגנובים בגלגל הרזרבי. באחת היינו בעבודה.
- "אני מכין קבבים" - אבא חתך את הבשר הקפוא, אני את הירקות
והלחם הרוסי העגול. אחרי האוכל הכנתי לאבא תה ירוק ולי קפה עם
סיגריה. אבא חגר סינור, הדליק סיגרלה ורדיו על הגששים וישב
לגמור פסל ישן.
- "סע הבייתה ממושקה, תיכף ירד מבול" - אמר. התנשקנו, עליתי על
הווספה, ברחוב העליה קניתי כובע חדש ותוך עשרים דקות הייתי
מתחת לשמיכה כשברד כבד ניתח על התריסים.