אבק כוכבים מזדנב בעקבותי, בפניות עקלתון הוא מכוסה.
אני הולך בתלם.
שובל של דמעות שקופות כגון חיוור קוברות אותי, מתוך שום כלום.
אני הולך בתלם.
הישורון הזה, אינני תרמתי לו ואפילו מאומה לבנה אחת, ועודני
שלי, שליטת רודן!
אני הולך בתלם
סופות חול של מספרי טלפון, אמצעים אובססיבים וקליטים להשגתך -
הכחדתי את אהבתי אליהם, האשמתי בזאת את אהבתי אותך.
אני הולך בתלם.

יד חשוכת מרפא מכסה אותי לישון, זוהי יד הבטיחות - גורלה כרוך
בי, משום היותה מפרפרת בבשרי, ביישנית ואחוזת הלם.
אני הולך בהלם, ובתדהמת גוויה נרקבת -
אני מביט אל השמש, מחוויר עיני לעומתך, מתבונן בך בשיא פריחתי
- כשכתמי צהוב בעיני, השמש בת בריתי - מציגים את עורך, סטרא
אחרא
וההיתממות נעלמת לה פתאום, כשניצנים של שמש בך מפליגים - לעולם
לא ידעו הם, את חינך המוצנע, אשר אותי הוביל ללילות סתיו
ארורים...