נועה זיל / זיכרון כואב. |
הים
ואילו אתה,
חורף,
קו אופק נעלם.
על שפתיי הקרס
בו משכת אותי אליך
והשלכת,
אל ההרס
בעיני שלוליות ראשונות
ואתה, משתקף
עיגולים עגולים
בדמעות.
שיער הזהב שלך
מסתחרר סביבי
לא שוברת את השתיקה שלך
לא אפחד, אהובי.
כמו עיוורת
אחריך אל הסוף
לבד,
זוכרת אותך,
ילדה על החוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|