ושוב לילה מתוק ומשגע.
ליבי טוב אלי ולכלום
כבר איני מתגעגע.
חלב ודבש בפי המתורגל
לשרשרות סיגריות וקפה
שלווה בחדרי החם והיפה.

בחוץ נושם הסתיו,
אף שלא ראיתי חצי נחליאלי
וגם לא נר חצב.
אני חוצב את עמודי האושר
גם בלי לשמור באוכל
ובלי לעשות כושר.
טיפות גשם קלות כאפונים
נוקשות בתריסים וחודרות לפנים.
הבדידות מחוץ לדלת:
"שבי בלול, יא מנוולת!"

עכשיו אלך לישון
ואקום אחר הצהריים
ליום שישי חדש,
בתוך שמיכות רכות
ואולי גם לאותן צריבות
וההולם ברקות.