אתה בגן העדן, הכל ירוק מסביב, עצי ברוש מימין, דקל משמאל. על
הקרקע שטיח דשא ירוק, בלי צהוב של יבש, בלי חורים, רק דשא ועוד
דשא. השמיים כחולים וללא עננים, השמש יוקדת מעל ראשך, חם, רוח
חמימה מלטפת את גופך הערום חלקית. אגם לא גדול עם כל סוגי
הדגים בעולם והמון דוגי "תוכי" צבעוניים שכל כך אהבת להאכיל
באילת. המים שם שקופים וקרים כמו שאתה אוהב, ברבורים שוחים ליד
שפת האגם ובחורות יפיפיות שוחות שם בערום.
אתה יושב לא רחוק מהאגם וברקע שומע ציוץ אלפי הציפורים, אתה
מזמזם את השיר שתמיד התלהבת ממנו, "בוקר טוב עולם, יש ברבורים
באגם" אומר השיר, אתה מזמזם לעצמך ולא מפסיק לחשוב עליה, חבל
שהיא לא באה אתך.
 באותו יום היה בחוץ גשם, רוח וקור לא נורמאלי. היית אצלה
בבית עד מאוחר, העייפות שגעה את שניכם והתחלתם לריב, עניין קטן
של אי הבנה התלקח תוך שניות. צעקת, היא בכתה, הרגעת אותה
והחלטתם לנסוע לים, להקשיב קצת לגלים ולהירגע. אבל בדרך לשם
שוב התלקחו הרוחות, היא צעקה עליך ודרשה שתעצור בצד ותיתן לה
לצאת, היא אמרה שהיא רוצה לחזור לבית ברגל. אתה מעולם לא היית
פראייר, וגם אז לא. עצרת את הרכב, נתת לה לצאת, לחצת על דוושת
הגז כך שהדלת נסגרה מאחוריה בעצמה.
 הראש שלך היה עסוק בריב, לא חשבת על הכביש, עצמת לרגע את
העיניים כדי להירגע, וברגע השני, כשפקחת אותן ראית מולך פנסים
של משאית. למשך כמה שניות היה חשוך ואז הבנת שאתה מרחף מעל
האוטו שלך ורואה את הכל מלמעלה. ראית אותה רצה אליך, בוכה,
צועקת, מבקשת סליחה, אומרת שאוהבת ומתחננת שתישאר שם איתה, אך
בשלב מסוים כבר לא ראית ולא שמעת כלום, היית גבוה מדי, ופתאום
מצאת את עצמך יושב שם, לא רחוק מהאגם, במקום הירוק הזה.  
 שאלת אנשים, התעניינת, הם אמרו שהגעת לגן העדן המקום המושלם,
אבל הוא לא מושלם בשבילך בלעדיה. לאחרונה שמעת מכמה אנשים
שהכרת, שהצטרפו אליך לא מזמן, שהיא מתכוונת לבוא אליך, הם
אומרים שהיא לא יכולה שם למטה בלעדיך, הלוואי ואתה יכולת לחזור
במקום שהיא תבוא. אז אתה יושב שם וחושב כמה שגן העדן הזה יהיה
מושלם, רק אחרי שהיא תחזור אליך.


   2003- ג. ארז