כשתאמר לי את אותן מילים,אהיה שלך לתמיד או עד הפעם הבאה שאשמע
את אותן מילים.
מילים שרק אני יודעת שהן הסימן שלי לאהוב אותך. לא משהו
ספציפי. כל דבר שיגרום לעיניים שלי לדמוע. זה יכול להיות הדבר
הכי מטומטם- ברגע שזה יוצא מהפה שלך, זה כבר שווה הכל.
והבכי שלי הוא הסימן שמשהו נגע בי בלב. לפעמים זה שורה משיר
חדש ולפעמים נשיקה יפה בסרט- לא חשוב של מי. העיקר שיש שם אהבה
(מבוימת אבל אהבה). והמילים האלה צריכות לבוא בטבעיות, בלי
הכנות מראש, בלי בחירה מדוקדקת  ועיתוי מושלם. זה צריך להיות
במקום שאני אוהבת או מרגישה בנוח או מקום שיזכיר לי דברים
טובים. ואחרי שנצחק ואחרי שנשתוק , הוא יגיד משהו שבעקבותיו
אני אהיה בטוחה שהוא מכיר אותי הכי טוב שאפשר. הכי קרוב למה
שבאמת. יש מילים שאפשר להתחבא מאחוריהם, להלביש צורה למה שבאמת
מרגישים. אפילו 'אני אוהב אותך' יכול לא לבוא מהלב. אז אני לא
נתפסת לביטוי הזה. אחרים ופשוטים ממנו גם מספקים. העיקר שאני
אבכה ואז אני אדע שאני אוהבת אותו.
כי אם אני בוכה ממישהו ולא כי הוא היה מניאק זה אומר שיש לי
חיבה כלשהי אליו. וכמה שאני אבכה יותר חזק ויותר זמן ככה אני
אדע כמה אני אוהבת אותו. והוא גם לא חייב להיות עם כישורים
מיוחדים. לא מכונית מפוארת, לא בית יפה, לא נעליים אופנתיות.
רק שיקשיב ויחייך את החיוך הזה שלו, שאני לא אוכל לעמוד בפניו
בלי לרצות כל הזמן לחבר את השפתיים שלו אליי. ושיהיה כנה, מה
שלא יקרה, שלא ישקר לי כי זה  מה שהכי הורס אותי אצל בנאדם.
אין סיבוב שני, גם אם הוא אהבת חיי. את עצמי אני אשנא אחר כך
אבל לא יהיה לו את העונג להיות איתי שוב. ושיצחיק אותי- מה שלא
ממש קשה כי אני צוחקת מהכל, בעיקר ממה שלא מתאים לצחוק. ושאני
ארגיש איתו טוב. טוב כל כך שכל הזמן אני אדמיין אותו לידי וכל
הזמן אני ארצה להרגיש אותו.
ועכשיו אני ממתינה למישהו הזה שיבוא ויתקרב, שאדע על קיומו
שאני אוכל לחכות למילים האלה שלא יגידו הרבה אבל בעצם יומרו
הכל. וכמה שקשה לי להגיד בקול רם את המילים שעומדות לי על קצה
הלשון והעיניים מתרוצצות, מגששות באפלת התקופה -אור, לא חזק,
לא מהבהב אבל יציבותו תכבוש אותי אליו. וכמה שקשה לי לצאת
מהקוביה שלי ולהסתכל מסביב, למצוא שמחה בעצב, למצוא טוהר
בטומאה. ולחייך. ולא לחשוב מחשבות של פספוס או לבד.  וכמה אני
מוכנה לתת בשבילה. בשביל זאת שתיקח אותי מהמקום הזה, תאמר מילת
קסם או כל דבר אחר שישמע טוב. ותבטיח שהיא שם כל הזמן. ושתחבק
אותי ותלטף לי את השיער עד שאני אירדם לה על הברכיים. ויהיה לה
את הריח המיוחד שלה. ואת הקול שלה והמילים שלה שלא יגידו הרבה
ובעצם יומרו הכל.
ואז אני אבכה וכולם יהיו מאושרים.