אני לא מבין כבר כלום תאמינו לי קוראים יקרים שלי.
הייתה לי חברה זמן מה, הקשר עצמו היה נפלא לא היינו רבים אפילו
פעם אחת, טוב אולי פעם פעמיים בכל הקשר הזה שהיה קרוב לחצי
שנה.

אחרי חודשיים שהיינו יחד, נפרדתי ממנה מסיבה שאפילו אני לא
יודע, אני חושב שאולי פשוט רציתי להוכיח לעצמי שאני יכול לעזוב
קשר בלי סיבה מיוחדת ובלי שיהיה לי רע. כמובן שזה היה טיפשי
והצית את סיום הקשר שלי איתה אחרי שחזרנו.
חזרנו והכל חזר כמעט לשיגרה, האהבה הייתה מטורפת ואני מניח
שעדיין כזו, מבחינתי היא הייתה מושלמת מכל הבחינות.
הגוף המשגע הזה, העיניים המלאות אהבה שהיא הביטה בי איתן.
החמלה, והעדינות שהיה לה. ובעיקר שהיא ידעה בידיוק מה היא
רוצה, הייתה תמיד ישירה, ולא שיחקה איתי את כל המשחקים האלה של
"היית אמור לדעת". וכל הסחור סחור הזה שבדרך כלל בנות ובנים
עושים.
אחרי לא הרבה זמן מהחזרה שלנו היא זרקה אותי, הסיבה שלה הייתה,
אני מוכרח להוסיף כואבת לשמיעה וחותכת מבפנים אבל נאמר ככה.
"אני רוצה חבר שאני אהיה מאוהבת בו אני רוצה לרחף, איתך זה לא
ככה כבר אחרי הפרידה שלך ממני נשאר משהו עמוק שקרע אותי, משהו
מת ממני איתך שנפרדת ממני"

אאוץ', הדמעות החלו לזלוג בידיוק כשהכה הגשם הראשון, ונפל כל
החשמל בבלוק.
ואני יושב לי בחושך עם השפורפרת ביד הרועדת שלי, ממרר בבכי על
כך שהיא עזבה אותי והיא מתחילה לבכות מהצד השני מצווה עליי
להפסיק לבכות.

אותו לילה שבגלל החשמל לא הייתה לי תעסוקה ולמחרת הצבא קרא לי
לחזור, ובכן הלכתי לנסות לישון, כמובן שנחלתי כישלון חרוץ ורק
המשכתי למרר בבכי על כך שהצלחתי להרוס את מה שהיה לי טוב
בחיים.
כמובן שהפרידה שלי ממנה היא ה"טריגר" לכל הפרידה הזו שלה
ממני.
אני ידעתי את זה ולמרות זאת לא רציתי להאמין, להאמין שהיא עזבה
אותי.
אבל תחשבו על נקודת המבט הבאה.
יש לך חבר הוא בגד בך ואת כועסת עליו ואתן שונאים כרגע ומייד
באותו יום של הפרידה הוא נהרג בתאונת דרכים. הרי שהבגידה הכעס
הריב השנאה הכל יאבד משמעות את הרי תעשי הכל שיחזור.
האמנם המקרה קיצוני אבל למה לא לצאת מנוקדת ההנחה הזו תמיד.
הרי המריבות אינם חשובות ולא הטעות שעשה כי כל רגע ניתן לאבד
את האדם היקר לך, אם זה משפחה, חברים ובמיוחד בני זוג.
אני דוגל בכך שלא צריך לשפוט אדם על פי טעויותיו, כמובן שישנם
נסיבות לכל מקרה וגם תלוי בטיב היחסים. אבל בכלליות זוג שאוהב
ורב על שטויות ונותן לזה לקרוע אותם לנפרד, זה גרוע מאד. כי אם
תחשבי או תחשוב שהוא או היא מתו. פתאום המריבה והכל יאבד
משמעות רק האהבה תיהיה שם. אדם לא ידע ערך דבר עד שלא יאבד
אותו.
אני איבדתי אותה וידעתי את ערכה חזרתי אליה והיא עזבה אותי.
למרות שהערך שלי בעינייה לא ירד, זה לא הגיוני במקצת. אבל אולי
יש דברים שאיני יודע. עליה או על היחסים שלי איתה.

חשבתי לעצמי
"מה איך יכול להיות שבגלל טעות קטנה אחת שעשיתי נשפטתי לדין
'מוות' איך יכול להיות שאם כל האהבה הזו וההתמסרות הכוללת שלה
אליי ושלי אלייה היא עזבה אותי" זה בא לי כמו ברק לא ראיתי את
זה בא כאשר היא אמרה לי את המילים ההן.
ובכן הגעתי למסקנה אחת פשוטה, וזה לא פעם ראשונה שסיפור כזה
בדומה לאחרים בחיי קרה לי.
הבנתי עם עצמי שאולי כל הבנות האלה שהייתי איתם, שאמרו לי בנים
כמוך אין כולם מחפשים לזיין, כולם אוגואיסטית ולא מתחשבים, ורק
אתה "חלומי" כזה, לא יהיה לעולם עוד מישהו כמוך או שישתווה לך.

באמת היה מחמיא לי לשמוע את כל הדברים הנהדרים האלה, אבל זה לא
החזיר אף אחת מהן אליי.
ותמיד אמרו לי את זה שנפרדו ממני.
לעולם אני לא אשפוט מישהי על סמך טעות שכל אדם יכול לעשות, כל
אדם יכול לברוח מקשר להתחרט ולבקש סליחה. או לבגוד ולהבין שהיא
האחת בשבילו כמו שבנות עושות את זה כך גם אנחנו.
וכל המשמעות שהייתה לי בחיים שלה, ושלה היה בחיים שלי נעלמה
כאילו לא הייתה קיימת. פתאום בשנייה, חומת קרח ענקית בנינו.
ומה בעצם נאמר בפרידה. "שקשה להסביר למה" ועוד כל מיני דברים
כלליים כאלה. הכרתי מישהי חמודה, ממש אחלה אפשר לומר גם מאיזור
הדרום למרות שאני מהמרכז. ואולי עוד אמצא מישהי שתעריך את הטוב
ולא תחפש שיתעלמו ממנה וקנאו לה בטירוף כל הזמן. כל הבנות האלה
פשוט משחקות, הן רוצות שיתעלמו מהן, אני לא מבין את זה וגם לא
אבין סביר להניח.
אהי לא הולך להשתתף בחגיגת המשחקים הזו, אני נשאר כזה ולא
אתפשר על פחות. הדרך לאושר רצופה אכזבות.
אז ספגתי כמה וכמה אבל לוותר אני לעולם לא יוותר. עם הראש
קדימה בחיפוש אחר אהבה טהורה כמו שהייתה לי. האהבה הייתה נקייה
אבל על סמך טעות שלי ולא יודע אם בצדק או לא, אבל על סמך הטעות
הזו נגמרה האהבה.
אני מניח שכמו שהיא התחילה, אני ראיתי עתיד רחוק. עוד ישנם
בחורות שמחפשות את הטוב שבאדם, כאלה שלא בוגדות ולא משחקות
משחקים ואני אמצא לי אחת. ואשאר איתה תמיד.