עמית רהב / כרית |
אתה בטח יושב ומעשן עם חברים.
אולי אם הייתי עושה דברים אחרת,
היינו עכשיו באמצע של איזה סרט.
אני רוצה לצרוח.
אני רוצה לצעוק.
שתשמע,
אני כאן ואני לא יכולה!
זה כבר הלילה השביעי שאני ערה בלילות,
אסור להירדם, כי אז אני אחלום עלינו טובות.
אני בוכה ברכות כזאת עדינה,
אל הכרית, חברתי הטובה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|