אבן על אבן זוחלת
כרכוב ונזר על אדן נתלים
אדום האבק ופירורי הסלע
מדרך רגלי המאמינים
כל אלה את תפילת בני ישימון
בלב אבן אוצרים.

נהי החול הנודד בתחתית רקיע לוהב
מחריש את בטש רגלי נמלים נחפזות
זרזוף המים היורדים
מעגלים אט אט סיתותי לבנים עתיקים

אלו חומרי השקט במדבר,
אשת אלוה מכל אלה לרקוח יודעת
גם צוויחות עורב, גם פעיה רחוקה.
לפעמים כשהכל שקט והיא לנוח מבקשת
היא מנגנת לה את רחש הרוח בין גדות חרבות,
או שבידיה אגן מים היא מכיירת
כדי ללכוד את מצמוץ לגימתו של שועל.