"נו, תצטרכי לדבר קצת כדי שאוכל לבדוק את המיקרופון ואת
האוזניות", אמר ברקוביץ, הטכנאי(לכאורה) של הרדיו מהחדר השני.

הייתי בתפקיד השדרנית (לכאורה) עם ארבעת המרואיינים שלי.
אחת המרואיינות, צילי שהייתה ב-Take 1 הראשון של הראיון,
התחלפה עם ליאור ב-Take 2 (למרות אזהרותיה של המורה אתי),
שהגיע לאחר חיסול הבגט השבועי שלו. לא נורא.
קישקשתי קצת ואז היה תורו של יואל, מרואיין ב"גרוש", לקשקש קצת
על מנת שברקוביץ יוכל לבדוק את המיקרופון שלו. אין לי מושג מה
הם תמיד רוצים בכך...
יואל, בשיא חוכמתו, התחיל לדבר על ניצחון הפועל ב"ש ועלייתה
למקום ה-4 בליגה הארצית.
ואז פתאום אמרתי: "למה שלא תספר לנו קצת עליך ועל החברה שלך?"
ויואל במבט כזה עם עיניים פתוחות לרווחה ומבט מעט חומקני וזהיר
אמר כלום.
נלי, מרואיינת נוספת, נכנסה פה לתמונה: "כן, יואל, ספר לנו
באמת - אתה עדיין עם מעיין?" יואל עונה בבהלה: "לא, מה פתאום!"
ונלי מתעקשת: "אז עם סבטה?" יואל נלחץ ומשיב שנית: "לא!" ואני
מתערבת ועונה לשאלתה סוף סוף: "הוא עם אחת שקוראים לה האני".
"היא גרה לידי, היא שכנה שלי", הוא מוסיף בהצטדקות מולי. "מה
זה, שכנה שלך?!" צחקתי בליגלוג מורגש.
צליל, המרואיינת הרביעית שלי, שישבה בדיוק מולי, נתנה לי את
המבט החוקר הזה, המבט הזה של "עליתי עליך", אך אמרה דבר.
היא ידעה שזה הפריע לי, היא הייתה במחיצתי כמה דקות בלבד והיא
ידעה זאת. היא אפילו לא הייתה צריכה להגיד שום דבר, המבט שלה
הספיק בשביל להבין זאת. אולי אפילו נלי ידעה, לא השגחתי בדבר.

הם כולם בטח ידעו, מן הסתם. כולם מלבד יואל...