כבר שנתיים עברו מאז שהשתחררתי מהצבא.
שנתיים.
אני קם בצהריים ומתפרנס מעבודות שמחזיקות אותי ככה.
בהתחלה לקחתי סמים שעשו לי לראות צבעים שאני לא מכיר; המודעות
שלי השתנתה.
היום אני נקי בגוף, אבל הראש נשאר נגוע.
לפעמים בשבתות אני לוקח את הכלב שלי רובי לצוד ארנבות.
שבוע שעבר הוא  צד ארנב לבן עם שעון גדול. זה היה קטע. הארנב
קפץ ואמר אין לי זמן אין לי זמן. רובי השכיב אותו והארנב נהייה
אדום וגידם, ופירפר ומת.
רובי הביא לי את השעון שהוא מצא אצלו. ענתיקה. זרקתי אפילו בלי
להסתכל.
ברקע שמעתי את ג'פרסון איירפליין. אחר כך בחלומות התחילו
להופיע אצלי כל מיני דמויות משונות - אללה יסתור.
זה התחיל עם תולעת שעישנה נרגילה תפוחים. הבת זונה אמרה לי
שהרסתי עולם שלם הרסתי -
ושאינשאללה יהרס גם לי העולם.
אלכ.
יומיים אחר כך הגיע חתול. אח שלי אומר שכל החיות שאני רואה זה
בגלל שכשהייתי בתיכון הייתי מתעלל בחיות שמצאתי ברחוב.
החתול היה נחמד יותר בהתחלה, חייך, אבל אמר את אותם דברים.
וככה הם הופיעו לי - פעם זה ופעם זה ונדנדו לי ושגעו לי את
הצורה.

ביום שני האחרון ישבתי אצל חיימון בדירה המפוארת שהוא שוכר על
יד הבית-קפה הכי נחשב בעיר. יש לו חברה חדשה מטריפה שעושה לי
לחשוב על אהבות שאין לי.
ירד גשם, ובמעגל של חברים, עם מוסיקה ושקט, צצו פטריות על
השולחן. חבר שלו, אורן, בא עכשיו מאמסטרדם עם שקית.
בלילה ההוא לא ישנתי, אבל פגשתי שוב את החולירות.
התולעת התיישבה לידי ולקחה שכטה מהנרגילה שכבר היתה על השולחן.
אורן שם טעם קינמון והתולעת ירקה בגועל. גיחכתי. אני אוהב
קינמון.
היא הביאה לי מבט מהזווית של העין ומלמלה משהו לעצמה, ואז
נעלמה.
הרגשתי פתאום איך שאני גודל בטירוף.
הגוף שלי לחץ לי מבפנים והעור עמד להתפקע. בקצוות האצבעות שלי
התחילו בקיעים, הצוואר כאב לי ומשך למעלה. עצמתי עיניים בנסיון
להרגיע את הכל.
אורן ראה אותי ככה והתחיל לצחוק.
מישהו זרק את השקית עם הפטריות שוב על השולחן ולקחתי עוד
חתיכה.
נרגעתי.
לפנות בוקר נפרדתי מכולם, והיה לי מצב רוח פיצוץ. נכנסתי לאוטו
שלי ונסעתי הביתה.
אני נוסע לי בשקט, שומע מוסיקה קצבית ונושם את האוויר של הלילה
שהופך להיות אוויר של בוקר.
פתאום אני קולט שאני לא מגיע לברקסים. ההגה נהייה גבוה ואני על
מאה ועשרים. במראה האמצעית המתרחקת אני קולט חיוך של חתול בן
זונה, וברדיו החליפו שוב שיר לג'פרסון איירפליין.



24.1.99