מצאתי את בית הבובות הישן שלי.  כולו מאובק ומלא כדורי אבק
בפינה
מצבורים של אבק השנים, שנים שחלפו והינם. גם קורי עכביש באחד
החדרים.
בית בובות קטן שתולים על הקיר כזה של ילדות טובות.
רוב הילדות מדביקות את בובות החרסינה שלא יפלו, אני לא.
אצלי הן חופשיות.
שלי זה בית בובות אמיתי לא כזה מצועצע בצבע ורוד
בצבעי הפסטל הבהירים הצובעים את הילדות ( בדרך כלל )
שלי עשוי עץ. חום, פשוט ומחוספס.
יש בו שבעה חדרים עליית גג, ארובה ומרפסת
והוא כזה קטנטן.

בבית הבובות הישן
המאובק
יש חתול כחול
ברווז עם זנב מעוקם
ומקור אובד או שבור
כלב המפנה אליי גבו
וחתול מנומנם
סל ריק
ללא ביצים או פרחים
אפרוח מעוך
ודובון עם שלושה בלונים
ואחד-
מפוצץ
או
שברח

מעבירה אצבע
על יצורי החרסינה
השבירים
ומוחה
את האבק מפנייהם
מתבוננת
פנים אל פנים מול
ילדותי הישנה
משאירה את האבק לשנים שיבואו
ומניחה
את בית הבובות הנושן
בארגז
ומניחה
הרחק מהישג ידי, עניי, ליבי