היא ישבה שם כה עדינה, קלילה ומהירה בעוד אנו - גושי הבשר
המגושמים - מנסים להסביר לה בתנועותינו המכאניות את מבוקשינו.
אני זוכר שהבטתי בה, כה יפה היא היתה, וחשבתי לעצמי שכך נראית
גרמניה - אשה שלמה.
זה הדבר הראשון שאני זוכר מאחרי חזרתי מהמדבר, כל השאר לא היה
נראה לי מספיק חשוב לשינון.
אני זוכר את מראה פניה כמו את ההליכה הלילית במדבר ואת תחושות
הדה ז'וו מלפני כ-5,000 שנה בקירוב, הרגשתי כמו חלק משבט
ציידים שמיים שנדד במרחבי המדבריות הפראיות של מסופוטמיה
העתיקה בחיפוש אחר מזון.
זו היתה החזרה לטבע האולטימטיבית, לא בצורה של סמים וסתלבט
בזולה, אלא מסע מפרך בעמקי הטבע, כפי שהיה נהוג בימי קדם.
החברה, כמובן, סיפקה לנו הסברים למיניהם אך אני התעלמתי מקולה
המעצבן של המדריכה ושקעתי יותר ויותר אל תוך השבטים הקדומים.
זה היה אז שהבנתי באמת מי אלו אנשי הגדי. ככל ששקעתי יותר לעבר
השבטים הקדומים, כך חזרו להטריד אותי יותר הבעיות העירוניות
היום-יומיות והבנתי שאותם אנשים תמיד היו ותמיד יהיו, אז
כהיום, עומדים שרירים ואיתנים עד לאחרית הימים.
באיזשהו שלב בטיול הרגשתי שאני מוקף בהם והם מצידם פתחו את
פיותיהם והכניסוני ברזי משנתם.
כך, למשל, התוודיתי לאנשים אשר אוהבים לטפס כמה שיותר גבוה רק
כדי שתהיה להם את האופציה לקפוץ, אך הם לעולם לא יקפצו, למרות
שהם מודעים לכך שהנפילה עלולה רק להטיב עמם, אך מכאן והלאה
כאילו נגמרו מטרותיהם הישנות והמטרה החדשה היחידה היא לשמור על
הגובה אליו הגיעו. דבר זה, מסתבר, יוצר שעמום מסוים שגורר עמו
יצר הרסני ולאו דווקא נגד עצמם, אלא נגד החברה כולה.
כך יוצא שהם מחכים לסיבה מוצדקת ותהיה נוראה ככל שתהיה, רק כדי
שיוכלו לצאת לרחוב סואן ולטבוח בהמונים.
מסתבר שלטבח מסוג זה אין אפליות ואין דעות קדומות - כל העומד
בדרכם ללא כל קשר לדת, גזע או מין עלול להיפגע.
וכששאלתי אותם למה זה ירדו מהשלטון ולא שבו אליו כבר כשלושים
שנה, ענו לי כי בימינו כבר אין מקום לאנשים דגולים ושרק אנשי
השררה המדומה שורדים.