של מי הסרט הזה?
לא שלי זה בטוח, כנראה שתפסתי אותו בדרך לאנשהו, אני אפילו לא
זוכר לאן, כנראה שזה לא חשוב. מה שכן חשוב זה הסרט הזה לעזאעזל
ושל מי הוא בכלל? אם הייתי תופס אותו  הייתי חונק אותו, ככה,
עם הסרט מסביב לצוואר. הייתי תולה אותו מחוץ לחלון, נותן לו
להתנדנד ברוח עד שהיה עוזב אותי לתמיד.

לפעמים אני מנסה להזכר איך זה היה לפני הסרט הזה. יש לי כל
מיני תמונות כאלה בראש בלי סאונד, בשחור לבן, לשנייה אחת או
שתיים ואז זה נעלם, נופל לי בין אצבעות הזכרון כמו גרגיר חול
על חוף ים, לך תמצא, ואני? אני אפילו לא מחפש, מה הטעם? הרי כל
מה שאני אמצא זה חופן של סרטים אחרים של אנשים אחרים. את שלי
אני אף פעם לא אמצא. איזה יאוש, אין לאן לברוח.

אתם מבינים? גם כל הקישקושים האלה, זה לא בשבילי, זה בשביל
מישהו אחר. חצי שעה אני יכול לקשקש על זה בלי להגיד שום דבר,
הדבר היחידי שאפשר להוציא מזה זה שאני כועס. זה הדבר היחידי
שאמיתי כאן, הכעס שלי על הסרט שלי. ומה זה הסרט שלי? זה הדבר
הזה שחומק ממני כמו כל דבר אחר בחיים שלי. האישיות שלי,
הרצונות שלי, אני כמו מגנט אנושי. כל בן אדם אחר ברחוב הוא
הקוטבי שלי, אני אפילו לא צריך לדבר איתו בשביל להישאב לתוך
הסרט שלו. פעם הלכתי ברחוב וראיתי שתי בחורות יפות. הסתכלתי
עליהן לשניה והמשכתי ללכת. כשעברתי על פניהם היה לי כבר סרט
שלם בראש עם התחלה רומנטית, אמצע דרמתי וסוף טראגי.

"אתה נורא יפה", אחת מהן פתאום אמרה לי, "וואלה תודה, גם את
יפה, אפשר טלפון?" רציתי להגיד לה. במקום זה יצא לי - "איך את
מעיזה לדבר אלי, מה זו החדירה לפרטיות הזאת ועכשיו אני מבין את
כל הנשים שגברים מתחילים איתן ברחוב." שתי הבחורות בהו בי,
אמרו לי אידיוט, הסתובבו והלכו. הסתכלתי עליהן מתרחקות ואמרתי
לעצמי - "אתה רואה? כמו בסרט, סוף טראגי".

והתחושה? התחושה היא כמו של מים. מים שמסתחררים בתוך האסלה
אחרי שנטשו את הניאגרה הבטוחה ועכשיו בדרכם לביוב. זה אני המים
וישר לתוך הביוב. למרבה האירוניה זה גם המקצוע שלי. לא, אני לא
צינור ביוב, אני אינסטלטור. שרברב ולא סתם שרברב, אלה
רב-שרברב, כזה שרואים רק בקולנוע ולמה? כי כל החיים שלי אני
בסרטים. בגלל זה אני נראה כמו איזה כוכב קולנוע, כוכבית. כוכב
שביט? כוכב נופל. מאוד מתאימה לי המטאפורה הזאת, כי זה בדיוק
מה שקורה לי בערך שבע פעמים ביום. נפילות קטנות כאלה, שומרות
אותי על קצות האצבעות, מחכה תמיד לבום הגדול שלא מאחר ומגיע
בתדירות של פעם בשישה חודשים, כזה שמרסק אותי לשבועיים עם חברה
חדשה או אחת ישנה שצצה לה פתאום. אני יכול להמשיך אבל המילניום
הזה לא מספיק ארוך בשביל הרשימה שלי, בגלל זה אני רק מדבר על
הסרטים שלי, שהם בעצם לא שלי, אלה של אנשים אחרים, חברים וזרים
כאחד.
אתם מבינים, אני שבוי של הסרטים האלה ואני מייצר אותם על
הגדולים בפחדיי, אני נותן להם מקום וחיים.

אז אולי התשובה היא בעצם - הסרט הזה הוא שלי. זה הסרט שלי
ובסרט שלי אני ממציא סרטים לכולם ומככב בכולם. אני הדמות
הראשית והמשנית, הדמות של הטוב ושל הרע. אני כל הדמויות -דמות
לכל סרט ולכל מצב רוח. סרטים רבותיי, סרטים. יש לי סרט לכל אחד
ואני מחלק אותם בחינם, תקחו אותם עכשיו, שהם עדיין חמים, סרטים
רבותי, סרטים.