עכשיו לילה ובחוץ חשוך וקר
הכוכבים מביטים עליה ברחמים
מבטם כה קודר וכה מר
אך פניה את ההבעה לא משנים
היא מחכה שהוא יבוא ויחבק
או לפחות יגיד שלום, יחייך וישאל "מה שלומך"
אך במקום זה הוא הולך ומתרחק
ורומז לזה שישבור את ליבך
היא לא זזה, לא ממצמצת, ממשיכה לבהות
איך הוא מתרחק בדממה
ואני לא מצליחה לגלות
למה היא לא תופסת בידיים את עצמה
אני מבינה שהיא מעדיפה לא להקשיב
אך מישהו צריך לגרום לה לעשות זאת
ואת אהבתה כלפיו עליה להחריב
ולהשיב לעצמה את הכוחות
אחרי שזה שם בעבר שקוע
צריך למצוא לה מישהו אחר
כדי לא להשאיר לה רגש בלב תקוע
ושתשכח את האהבה מהר
לבסוף היא לגמרי תשכח מהכאב
ותתחיל לחיות את החיים
אולי תמצא לה מאהב
שיגרום לחייה להיות חלומיים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.