אני מפנה את מבטי לאחור
גופה הצנום, הקטן שוכב על מיטתי
מפרה את הדממה בנשימות שקטות וקצובות
מפנה אלי גבה, שוכבת בעלטה, מנסה לשכוח את אשר שמעה היום
כה רב הכאב אשר חווה היא
נפשה זועקת לחופש, ללא אהבה, ללא כאבים
כבר מזמן אמרה, שמעדיפה היא לא להתאהב
אכזבה צפויה תמיד, זאת הוסיפה
אך כאשר זה הגיע, ידעה היא שאין מנוס
כך ישבה מולי, ודמעותיה מרטיבות את כרי
ממררת בבכי, שהיא שונאת לאהוב
נשמתה גם היא, לוחצת בה
דוחקת- שחרריני, הבייתה, למעלה
כי צפוף לי פה, אין דיי בגופך הזעיר להעניק לי את אשר אני
זקוקה לו
והיא שוכבת, ומבט עינה הקפוא ננעץ בי כסכין
האכזבה, הוסיפה
היא אשר צריכה להעלם
האהבה, מתקיימת לנצח כך אמרה
ואני, עוצמת עיניי
ורק נשימותיה מהדהדות באזניי,
וגופה הוא, דומם על מיטתי |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.