"עד היום חשבתי שאני משהו מיוחד. אחר.
עכשיו מתחילה לחלחל בתוכי המחשבה שאולי אני משלה את עצמי. שאני
עוד אחת כמו כולם, רק שלי יש אשליות שאני אחרת.
חשבתי שאני רואה דברים אחרת, שאני הבנתי דברים שאחרים יבינו רק
מאוחר יותר.
ואולי אני שגרתית? לא שונה מאחרים? אין בי שום ייחוד.
אני סתם עוד פרצוף עם שם."

"שם. את אומרת 'שם' כאילו זה משהו קטן ושולי.
שם. דבר כל כך קטן וחסר משמעות מתאר דבר כל כך גדול ואינסופי -
בן-אדם.
תחשבי רגע על עצמך, כל מה שאת. כל מה שעברת ותעברי, כל
המחשבות, הרצונות והרגשות שיש בך... ואת כל האינסוף הזה מתאר
דבר קטן. כמה אותיות ולא יותר מזה.
את מרגישה שזה מגמד אותך או מעצים את השם?"

"אני שם שלא אומר כלום. רק מחשבות גדולות.
שום קסם, שום קשר על טבעי. רק שם עם כמה אשליות.
אין לי שום ייעוד נשגב, שום מטרה נעלה, אני סתם פה.
לא עוזרת לאף אחד, לא מזיקה לאף אחד. לא עושה כלום, למעשה. סתם
עוד בן-אדם בפס הייצור של הטבע. אין בי שום דבר מיוחד.
אני בדיוק כמו כולם.
אני בדיוק מה שאני לא רוצה להיות- דומה."

"אולי את באמת לא מיוחדת.
ואולי לא."