New Stage - Go To Main Page


לחי ראשונה, לחי שנייה.
חיבוק.
"מה נשמע?"
"הכל טוב, מה קורה?"
התרחקתי מעט, כדי שאוכל לתפוס במבטי את כל גופה, כמו כל גבר
טוב.
חזה השופע בצבץ בצורה מפתה מבעד לחולצתה החושפת.
מכנסי העור הצמודים שלבשה הבליטו בחושניות יתרה את ירכיה
החטובים ממילא, ואת ישבנה העסיסי שלא משאיר ברירה, אלא לשחרר
אנחה כבדה ולהזיל דמעה אחת או שתיים. כדברי השיר: "כל כך יפות
שבא לבכות".
אבל לא זה מה שהדליק אותי אצלה.
העברתי בה מבט נוסף, מלמעלה למטה. הפעם, ביסודיות.
חולצת בטן. היא לבשה חולצת בטן.
זה בא משם, מהבטן...
פתאום הבנתי:
יש אנשים שאוהבים לרדת.
יש אנשים שמלקקים כפות רגליים.
שלא נדבר על גברים עם גברים, ועל נשים עם נשים.
אבל אני,
אני איש פופיק.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 8/11/03 22:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דוד ארצי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה