[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רונה רום
/
ילדות

אני לא בוכה בלילות, וזה בגלל שאני אמיצה. אני לא פוחדת
ממפלצות או מדרקונים או ממכשפות. אני לא פוחדת מכלום, כמעט...
ובגלל זה אני לא בוכה בלילות. אמא אמרה לי לא לפחד וגם לא
לבכות, ואני לא רוצה שהיא תרביץ לי שוב אז אני מקשיבה לה. אני
רוצה שאמא תהיה גאה בי ולא תכעס, או תצעק או תבכה, אז אני
מקשיבה לה. וכשאבא חוזר מהעבודה, אני רצה לחדר להתחבא מתחת
למיטה כדי שהוא ישכח ממני ולא יבוא אליי וינעל את הדלת ויעשה
מה שהוא בדרך כלל עושה כשהוא נועל את הדלת.
רק אחותי נחמדה אליי, היא לא מרביצה לי או צועקת עליי או
מכריחה אותי לגעת בה בלי שאני רוצה.
כשאני חוזרת הבייתה מהגן, אני רצה ישר לחדר שלה ואם היא שם אני
מחבקת אותה חזק חזק ואנחנו נשארות עומדות הרבה זמן, ואם היא לא
שם, אני שוכבת על המיטה שלה ומחבקת חזק חזק את השמיכה שלה ואת
הכרית שלה ומריחה את הריח שלה ועושה כאילו היא שם ואנחנו
עומדות מחובקות, הרבה זמן, עד שאמא צועקת עליי שאני אבוא לעזור
לה ושהיא לא יכולה לעשות הכל לבד, למרות שאני כל הזמן עוזרת
לה, אז אני הולכת אליה ועורכת את השולחן ומנקה הכל ואמא הולכת
למיטה לנוח עד שאבא יחזור הבייתה ונאכל יחד.
לפעמים כשאני בטעות מפילה משהו ושוברת אותו, לא בכוונה, אמא
באה וצועקת עליי שאני ילדה רעה ושלא מגיע לי בית כמו זה ושאני
חסרת תועלת ומיותרת ואני מסתכלת עליה, בלי מבט מיוחד כי אני
יודעת שאין טעם לבכות כי זה יעבור לה עוד מעט ולפעמים אני,
במקום להקשיב לצרחות שלה, חושבת לעצמי שלמה שאני לא אפיל דברים
בכוונה? כי גם אם זה בכוונה וגם אם לא, צועקים עליי ויכול
להיות נחמד לפעמים לעשות לאמא רע כמו שהיא עושה לי.

כשאחותי בבית ואבא קורא לה, אני יודעת שבעוד קצת זמן היא תחזור
לחדר שלה ותבכה ותבקש שאני אחבק אותה חזק ואני יודעת שהיא בוכה
כי אבא עושה לה מה שהוא עושה לי רק יותר כי היא כבר אישה, בת
חמש עשרה, והוא יותר נהנה עם אישה מאשר עם ילדה קטנה כי אז
אפשר לעשות יותר דברים כמו שהיא תיגע בו והוא יגע בה. ופעם אחת
כשהדלת הייתה קצת פתוחה, הצצתי וראיתי את אחותי בלי בגדים,
שוכבת על המיטה. וגם אבא היה בלי בגדים. ואז אבא נשכב מעליה
והתנדנד וצעק, אבל הפעם לא מכעס, זה נראה כאילו הוא נהנה,
ואחותי בכתה, היא לא נהנתה.
אחר כך אבא צעק משהו שלא הבנתי ואחותי התחילה לאכול את הפיפי
שלו והוא נהנה עוד יותר.
ואז אמא באה, הסתכלה לתוך החדר ואז היא דחפה אותי לחדר שלי,
צעקה "חטטנית" ועוד דברים שלא הבנתי ונעלה אותי לבד בחדר. אחרי
כמה דקות שמעתי את אחותי סוגרת את הדלת שלה ובוכה ואת אמא ואבא
מדברים וצוחקים. אחר כך הם יצאו לסרט ואני נשארתי נעולה כי
לאחותי לא היה מפתח, הוא היה אצל אמא. גם ביום אחרי נשארתי
נעולה ושחררו אותי רק בערב, אבל אז לא נתנו לי לאכול כי אמא
אמרה שפספסתי את הארוחה באשמתי, אז הלכתי לישון ובבוקר ראיתי
שאני שוב נעולה, ושוב שחררו אותי רק בערב ושוב איחרתי את
הארוחה.
אחותי אמרה לי שהיא ניסתה להחביא לי קצת אוכל אבל אמא תפסה
אותה ולקחה ממנה את האוכל והרביצה לה ואמרה שמחר בערב גם היא
לא תאכל.

אני לא רוצה להיות בת חמש עשרה אף פעם, אני רוצה לדלג על הגיל
הזה ואז אבא לא יתנדנד מעליי ואני לא אצטרך לאכול את הפיפי
שלו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם סלוגן שלי
מופיע בעמוד של
יצירה בהמלצת
המערכת, זה אומר
שהסלוגן שלי זכה
להמלצת מערכת?


צרצר.


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/11/03 22:26
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רונה רום

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה