אני שוחה בים,
ים שכולו אדום,
אני סוגרת את העיניים
ושומעת שקוראים לי שניים.
הם קוראים בשמי
וצועקים תפתחי, תנשמי,
אני לא מבינה מה קורה לי,
אני נחנקת בתוך עצמי,
מרגישה דם נכנס לנשמתי.

אני נמצאת בחלום,
חלום שאין בו שום דימיון,
חלום בלי רגשות,
חלום בלי ציפיות ומחשבות,
רק ריחוף בלא מודע,
במה שאף אחד לא ידע.

אני קוטפת  פרחים בלי לדעת למה,
אני כותבת שירים בלי לדעת על מה
והזמן עובר בלי לשים לב לאף דקה
ואני עדיין נשארתי אותה ילדה,
שמחכה לרגע של שמחה.