לט, על ההשראה הנפלאה שנתן לי בשעותיו הראשונות של החודש.
תודה.


דמעה של עצב
כל כך אישי, עד שהסובבים אותך
בוכים איתך, בשבילך

דמעה של אמונה
כל כך אמיתית, עד שעקשנות וצדקנות מתמוססות
לקול בכיו של האובד

דמעה של השפלה
כל כך עמוקה, עד שאתה מרגיש חשוף בבגדיך
ורק דמעה תוכל להסתיר.

דמעה של כאב
כל כך מבפנים, עד שכל הגוף מתפרק
ביחד עם הלב.

דמעה של כעס
כל כך חזק, עד שהשתיקה רועמת
והדמעה נועצת את שיניה.

דמעה של הקלה
כל כך משחררת, עד שקתרזיס בטלוויזיה
גורם לצחוק של אושר לצאת.

דמעה של אושר
כל כך טהור, עד כי שום חיוך לא מביע
את מה שעין דומעת אומרת.

דמעה של וויתור
כל כך נואש, עד שנפשך
בוכה.

דמעה של פרידה
שכל כך אסורה היתה, עד לאיבוד-עצמי
שחלל האבדה כבר לא מרגיש בחסרון הדמעות.

דמעה של געגוע
כל כך מתוק, עד שמבלי שתבקש
הדמעות יורדות.

דמעה של מוות
כל כך קרוב, עד שחתול חסר מזל,
מביא לדמעות של ייאוש.

דמעה של אכזבה
כל כך מציפה, עד שנדמה לך כי חייך
כבר לא שלך.

דמעה של תסכול
כל כך חודר, עד שחוסר האונים מכווץ אותך לנקודה קטנה,
כגודלה של דמעה.

דמעה על החיים
כל כך מלאים, עד שאנו בוכים בהודיה על השלמות בהיותנו
אנושיים,
ומסוגלים להזיל דמעה.

אני בוכה כשאני חושבת עליך,
כי אתה עולם ומלואו, ואילו דמעות הן אני לא יודעת.
אבל כל דמעה,
עגולה,
שקופה
ומנצנצת
היא אתה.
היא חיים. שלמות.
היא אהבה