אני יושבת על המיטה שלך,
אתה שוכב.
מנסה להבין על מה אתה חושב,
מי מתרוצצת לך במחשבות?
האם זו אני?
האם זו ההיא?
או שאולי רק נדמה לי...
אני רוצה לדעת,
למה אתה לא מגלה לי?

אתה קם מהמיטה,
ועובר לשולחן הכתיבה.
מנסה לכתוב, מנסה לחשוב.
מעיף מדי פעם מבט אלי.
אני בכל אופן מנסה להציץ,
מנסה לגלות, מנסה לשאול.
למה אתה לא עונה לי?
אתה מתחמק, מנסה להסתיר,
מנסה להכחיש את מה שברור.
למה אתה לא עוזב אותי כבר?

קם מהכיסא,
והולך למטבח.
אני הולכת כמו זנב אחריך,
מחמם מים בקומקום הישן,
ממהר.
כבר מאוחר, צריך להזדרז.
אני לא רוצה לעזוב,
לא רוצה למהר,
רוצה להישאר, פה איתך.
לא רוצה שתעזוב אותי.
רוצה לדעת מה כתבת, על מה חשבת.
לא הורגת אותי המחשבה על דף הנייר,
שמונח  שם בחדר על השולחן.

אתה שותה במהירות את הקפה החם,
לא מבינה לאן אתה ממהר,
מה כל כך דחוף?
הולך לחדר,
אני נשארת במטבח, לשם שינוי.
אתה חוזר מהחדר עם הדף הכתוב,
מניח אותו על שולחן המטבח,
נותן לי לקרוא.
לא מאמינה שזה מה שכתוב,
המומה.
שואל אותי איך זה.

אני עונה לו בבושה, זה די נחמד.

למה כ"כ חששתי מקורות חיים?