למי מאיתנו יש דברים שהיה רוצה להיוולד בלעדיו? משהו שאם הוא
לא היה איתך החיים היו נראים ממש אחרת.
אחת היתה אומרת האף, השניה הרגליים, השלישית שעירה מדי,
הרביעית נמוכה מדי, ומה אלו שהתחת שלהן גדול מדי?
אצלי זה הקציצה הזאת שנמצאת אצלי מיום הולדתי. עוד בחדר הלידה
הבנתי שאמנם נולדתי 3 קילו אבל חצי קילו זה הבטן (וזה הרבה).
זה המון לתינוקת יפה, זעירה וקטנטנה.
אבל אל תזלזלו, הבטן הזאת היא היחידה שהלכה איתי לאורך כל
הדרך. הטוסיק הלך ובא, הרגליים גם כן, לפעמים היו יותר
דומיננטיים לפעמים פחות, אבל זו הקציצה נשארה מתפתחת כמו תינוק
בשנתו הראשונה - זזה, קופצת, משתוללת, תמיד איתי, תמיד במרכזי
נאמנה עד הסוף.
היא זאת שהחליטה עבורי איזה מכנסיים לקנות ואיזה חולצות ללבוש,
היא זאת שהחליטה אם אני הולכת לים עם ביקיני או פריאו, היא זאת
שצחקה צחוק אדיר כשנכנסתי להריון וחשבתי שאחר כך היא תעלם כלא
הייתה.
אבל היא לא. היא נשארה בילד-אין.
עד שיום אחד החלטתי להתנקם בה.
לקח לי כמעט 40 שנה להגיע להחלטה הגורלית הזאת אבל... היא
הגיעה, ההחלטה.
אני הולכת להאבק בה עד הסוף.
ההתעמלות. התחרות הגדולה בעולם.
השריר נגד הבטן.
ובעודי עומדת מול המראה (הפעם עירומה) כי הבנתי שזו פרידה
לעולמים, היא הציצה וצחקה עליי בצחוקה המלא והביטה בי
מהמראה.
ואני אמרתי לה נראה מי יצחק אחרון.
את הולכת יה מגעילה, את לא תגורי אצלי יותר יה מנעולה. את
תעלמי לעולמים. ובמקומך יגיע החתיך הזה...
השריר.
בצעדים קלילים צעדתי לכיוון האוטו כשאני נחושה בדעתי שזה עומד
לקרות והיא איתי מתנדנדת בהרבה פחות קלילות.
ואז הגעתי לשם.
המכון. עמדנו שתינו, אני והיא במרכז כתמיד.
ממולנו הגיעו שרון, מיטל ורינת, שהן חטובות, עם הנעליים בדיוק
בצבע של הגרביים והמכנסיים שכל כך רחוקות מהחולצה ובמרכז שלהן
היה שריר שהיה ממוקם בדיוק באמצע הבטן.
מוצק, מחייך ונראה כל כך נהנה מכל דקה להיות במרכז הענינים.
יו, כמה קינאתי.
היא הסתכלה עליו מחייכת ואמרה לעצמה: "הצחקת אותי, אני
נשארת".
אבל אני בשלי, אף אחד לא ישבור אותי, הוא יעבור אליי החתיך,
הוא יהיה פעם חלק ממני...
נשכבנו על המזרון, הרמתי רגליים, פסקתי אותן, שכבתי על הרצפה,
הראש עלה לפני הבטן, אחר כך הוא ירד אחרי הבטן, והיא עדיין
עמדה והתנדנדה מתפוצצת מצחוק.
אלוהים, כמה זה היה קשה.
ככה זה נמשך חודשים, היא עדיין נשארה, קצת פחות צחקה אבל עדיין
חייכה.
ולאט לאט הבנתי שלכל הרוחות והשקדים, הדיירת הזאת בעצם דיירת
מוגנת גרה בדמי מפתח. היא נשארת.
ארזתי אותה בתוך המכנסיים והלכנו לאכול גלידה.