הם היו שם
הם ראו שזה קורה
הם ראו
אך לא עשו דבר.

לא היה אכפת
לא מילד,
לא מאף אחד.

מאות תינוקות
זרוקים במחנה
מאות ילדים
מורעבים,
עד מוות,
נשים עוברות סבל,
גברים יושבים באבל.

והם,
הם היו שם
הם ראו שזה קורה
הם ראו ועוד איך ראו
הם ראו הכל.

אבל פשוט נתנו,
שזה יקרה
לא היה אכפת
מאף אחד.

לכל מי שהיה במחנה
עוד היתה תקווה
אולי במישהו אחד שרואה
יש עוד נשמה טובה.

עוד יבואו, יצילו
ואז הכל ישתנה
והם יראו להם
שעם ישראל לעולם לא ימחה.

והם יזכרו,
הם יזכרו הכל,
הם יזכרו כל דבר,
כמו היה אתמול.

כי הם היו שם,
וראו הכל
מה שקרה להם
ומי שהפך לחול.

הם ראו,
והיה להם אכפת,
הם ציפו לתקווה
והיא הגיעה מאוחר
אך לא יותר מידי.
הם ניצלו.

אבל
הם תמיד יזכרו
את אלה שהיו שם
וראו מה שקרה
שלא היה להם אכפת
מהיום, מחר או אתמול.

והם היו שם
הם ראו שזה קורה
הם ראו
אך לא היה זה משנה.

"הם ראו!!!"

ויש שמעידים
שחלק משראו
היו גם מגיבים
ביריקה, בצחוק,
בלגלוג, בלעג.
לא היה להם אכפת כלום,
הם לא היו המחט בערמת השחיתות.

והם ראו...