אף פעם אינך יודע,
כשאתה כותב איזשהו דבר, ברון או בחרון,
כולל שיר, אם יהיה הוא האחרון.

האם שיר זה הוא האחרון?
והאם אצליח אותו לסיים?
אין לדעת. בינתיים העט זעה על הנייר ומרטיבה אותו בדיו כמים,
והשיר ממשיך להיכתב בינתיים.
זה שהנכם קוראים אותו סימן,
שלא קרה לי עדיין משהו והמשכתי לכתוב אותו כאן.

ואני לא פוחד, לא, שפתאום העט מידי תישמט,
השיר לא יסתיים, ואני אהיה כבר מת,
בינתיים אמשיך לכתוב ולהרהר בו בעת,
אך הנה, מזל! לא קרה דבר,
הצלחתי! השיר נגמר.