1.11.2003 שבת בצהריים


זהו, אני חושב שסוף סוף הבנתי. אחרי כל התלאות כביכול שעברתי,
והאכזבות שנחלתי בענייני האהבה שלי, אני הבנתי.

את היית הרבה בשבילי אם לא הכל, אבל היום אין לך משמעות
בשבילי
זה נשמע מאד קר, אני מניח שזה קר, אבל זה ככה. אחרי הפרידה שלך
ממני למרות החזרה, המכתבים, החיזורים והאהבה הגדולה שהייתה לי
כלפייך, אין לך משמעות.
בדרך כלל אומרים שמי שהיה עם מישהי אפילו קצת זמן והוא אהב
אותה באמת לא יוכל להתגבר עליה כל כך מהר. כמה ימים אולי שבוע,
אבל אני דוגל בכך שאנו מחליטים מה לעשות עם המצבים השונים
בחיים שלנו, לכן הגעתי לעובדה שאת אינך רוצה בי עוד. לא משנה
מה עברנו איפה היינו כמה חשוב הייתי בחייך ועכשיו אני לא, פשוט
קיבלתי את המצב כמו שהוא, אני לא איתך כרגע. מסיבה כזו או אחרת
זה לא כל כך משנה למה אני מניח.

אני חושב שאני בכלל כותב על זה לא בגלל שאני רוצה שתראי, או
שאני רוצה להוכיח לעצמי שמה שאני אומר הוא אמיתי, או שאני לא
מאמין בזה בשלמות. אלא אני חושב שזו הפעם הראשונה שלי בחיי
שאחרי האהבה כל כך חזקה שהייתה לי, אני לא נכנס לאיזה דיכאון
של חצי שנה.
בגלל שהיא הסתיימה. "כבודו במקומו מונח" אני סיימתי להתאבל
למרות שנראה שלא התחלתי. אבל הבנתי שאני ואת לא נועדנו אחד
לשני כמו שחשבתי, למעשה אולי בכלל לא. הדברים קרו כמו שקרו.
תכלס אני לא פוסל חזרה אף פעם אבל המשמעות שהייתה "לנו" כ-
שניים נעלמה לגמרי. אין לה משמעות יותר ולא גם לא תהיה את אותה
משמעות במקרה שאי פעם נהיה ביחד שוב.

יהיה משהו אחר חדש וטרי.

תראי אני יודע טכנית מהי הסיבה שנפרדת ממני, בגלל הפרידה שלי
ממך כי זה עשה משהו, כי משהו זז בפנים ולא חזר למקום. אבל
הייתי רוצה לדעת מה עובר לך בראש מחשבה, מחשבה, מילה במילה.
בקשה קצת מוגזמת לפי דעתי אבל זה מסקרן אותי כי להגיד "משהו זז
ולא חזר למקום, עכשיו הכל אחרת" זה כוללני, האמנם מי אני שיבקש
ממך סיבה לפרידה שאני נפרדתי ממך לא הייתה סיבה בכלל. לא היה
מה לומר כלל וכלל. הדבר שאני אזכור תמיד, האמנם סלחתי אבל
לשכוח איני יכול שאמרת לי.
"אני רוצה חבר שאני אהיה מאוהבת בו, ואתה לא הוא"
וואוו כמו ירייה ללב מבחינתי. אני זוכר כמה כאב לי, וכמה לילות
ללא שינה מלאים בבכי וזיכרונות, אין לזה משמעות היום.

למעשה אני הגעתי למסקנה והפרידה שלנו הייתה ה"טריגר" לכל
הנושא.
שכל העבר שלי לא חשוב בכלל, לא הדיכאונות שלי, לא האהבות שלי,
ממש כלום מחיי לא חשוב לנקודה בה אני נמצא. אני מניח שיבוא עוד
יום ואחריו עוד אחד ובכל יום אני אעשה משהו אחר אדבר עם אנשים
אחרים וכדומה. אך כלום אינו חשוב מן העבר, לעבר אין השפעה בכלל
על העתיד או ההווה.

אני מניח שלסכם את הפרק הזה ביומן היקר שלי אפשר במשפט אחד.

בזמן שאתה מתעסק בלתכנן תוכניות לעתיד ולהתעסק בעבר, מה שעובר
זה החיים שלך מהצד.

וזה נכון עלינו לנצל כל רגע נתון...
כי אולי לא נשאר כאן עוד.