עברו שבועיים מהיום שנפרדנו... שבועיים אני מתייסרת יום
יום...! שבועיים אני מתאפקת לא להרים את השפופרת ולחייג את
המספר שלו... התאפקתי - והצלחתי...!

"שקד, בא לך לבוא ללילנבלום ביום חמישי?"
"ממממ... וואי את יודעת מה?! סבבה מה זה מתאים לי מסיבה..."

קבענו הכל- הכל היה מסודר... אירגנו חבר'ה, מונית גדולה...
הייתי יפה כל כך...
אמרתי לשקד באותו היום, שהיום אני מתפרקת, אני לא חושבת על
תומר יותר... היום הוא לא ירקד לי במחשבות כמו התינוק של
במבה...!
היום אני תופסת לי איזה מישו ודופקת לו צירפות...!!!

הגענו למועדון... עמדנו בתור, בינתיים פגשנו כמה ידידים שלנו,
שתיתי קצת... הייתי מסטולה תחת...! עישנתי כמו קטר...!

נכנסנו למועדון והתחלתי להשתגע... רקדתי כמו מטורפת... שתיתי
ועישנתי...
החלפתי בנים על ימים ועל שמאל... אם אני זוכרת נכון... (הייתי
ממש מסטולה), אחרי שעתיים של ריקודים מטורפים ומצב רוח בעננים,
התנשקתי עם 3 בנים...!
אחרי הדבר המטורף הזה- שלא הייתי רגילה אליו... ישבתי לי על
הספה לנוח קצת...

פתאום- מאחורי מסך העשן... מאחורי האורות... ראיתו אותו- את
תומר שלי, עם מישהי אחרת!
הוא ישב על הספה בצד השני של החדר, היא הייתה מרוחה עליו, והם
התנשקו... אם אפשר לקרוא לזה נשיקה, זה היה נראה כאילו הוא עוד
שנייה קורע מעליה את הבגדים...!

בהיתי בהם במשך כמה דקות רצופות, הייתי בשוק...!!! איך הוא
מסוגל!!! רק נפרדנו...!
אין לי מושג איך ומה... פתאום מצאתי את עצמי עומדת מולם...!
הרגליים שלי פשוט לקחו אותי אליו...!
עמדתי שם ופשוט הסתכלתי... מבלי להוציא מילה...!

"שובל שובל!!!" שמעתי מישהו קורא לי ואז התעוררתי וראיתי אותו
עומד מולי (היא לא הייתה שם כבר... ) "מה את חושבת שאת
עושה?!?!?"
אני עוד לא עיכלתי, פשוט עמדתי שם... כמו איזה גולם... ולא
הוצאתי מילה...!
אבל לו כנראה היה הרבה מה להגיד בנושא -"מה את חושבת שאת
עושה?!?!?! איך את מעזה בכלל...!! זה נגמר...! מה שהיה בינינו
היה...! תצאי מזה תמשיכי כבר...! אני לא אוהב אותך ואני לא
רוצה אותך יותר!!! הברחת לי אותה... יופי מטומטמת..."
הייתי כל כך המומה שפשוט לא היה לי מה להגיד... איך הוא מסוגל
לדבר אליי ככהה...!?!??! היינו חברים חצי שנה, הוא טען שהייתי
האהבה הכי גדולה שלו...!?!? וככה תוך שבועיים הוא כבר לא אוהב
אותי...!?!? ככה הוא הולך ומתמרח על איזה מישהי רק בגלל שהוא
קצת חרמן...!?!?!??

לא הייתי מסוגלת להמשיך לעמוד שם כמו מטומטמת, לשתוק ולהשפיל
את עצמי...

הסתכלתי לו עוד שנייה עמוק לתוך העיניים, במבט הבולע הזה
שלי... והלכתי...!!!
שמעתי אותו קורא לי "שובל שובל חכי רגע, אני מצטער...
סליחה..."
איזה אידיוט כל החיים שלו הוא מבקש סליחה, הוא חושב שהוא יכול
לעשות כל מה שהוא רוצה ואז פשוט לבוא ולבקש סליחה... חחח
טמבל...
המשכתי ללכת ולמרות שבראש שלי אמרתי שהוא דפוק לא יכולתי לשלוט
על הדמעות שלאט לאט זלגו לי מהעיניים...!

ירדתי במדרגות, ויצאתי החוצה... סותמת חזק חזק את האוזניים
בתקווה לא לשמוע מה שיש לו להגיד לי...!
אבל הוא כנראה מאוד התעקש שאני אשמע את מה שיש לו להגיד לי-
הוא תפס לי את הזרוע:
"מה אתה רוצה תומר?!?!? הפרעתי לך לא??!?!? אז אתה יכול עכשיו
לחזור לשרמוטה הזו שלך... אין בעיה... תהנה" באתי להמשיך ללכת
אבל הוא התעקש ולא עזב לי את הזרוע...

"שובל אני ממש לא מבין אותך, את יודעת??!?!" - סוף סוף הוא
הפסיק לצעוק ודיבר בקול המתוק הזה שלו שידע טוב טוב להמיס
אותי...
"זה נגמר כי זה לא הלך... אנחנו לא מסתדרים ביחד... אנחנו כל
הזמן רבים... אנחנו לא מתאימים כזוג...
את צריכה להבין שעכשיו אני יהיה עם בנות אחרות... זה חלק
מזה...
אני יודע שזה קשה לך... ואני יודע שאת עדיין אוהבת אותי
(חוצפן- הגאווה בשמיים) אבל את תרדי ממני מהר אני לא טוב
בשבילך (חבל שהבנתי את זה כל כך מאוחר)..." סוף סוף הוא שתק
ואני גם...!
"אין לך מה להגיד...?!?!"- הטמבל הזה... הוא לא הבין שהמשפט
"השתיקה שווה 1000 מלים " נכתב עליו?!?!?!?

לבסוף החלטתי לדבר- "אתה יודע מה תומר...! אתה צודק...! אתה
בכלל לא שווה את זה שאני עצובה או עצבנית בגללך, אתה בן אדם כל
כך מגעיל וחלש...!
כל האהבה העצומה הזו שיש לי אליך, בכלל לא מגיעה לך...!
חשבתי שאתה אוהב אותי... איך זה אחרי שבועיים אתה הולך ו...
טוב עזוב לא משנה... עדיף שאני אסיים את השיחה הזו עכשיו כי זה
סתם ייגמר רע..."
"איך זה שאני הולך אחרי שבועיים ו... ומה!?!?!? נו דברי, התחלת
כבר אז תסיימי את מה שרצית להגיד...!"
"אתה יודע מה?!?!? לא בא לי...! לא בא לי לעמוד פה ולדבר
איתך...!!! חבל על המילים בכלל...!!! אתה לא שווה את זה...!
ביי תומר..."

הלכתי...! שמעתי אותו ממשיך לקרוא לי אבל לא הסתובבתי... הוא
נשאר שם הפעם הוא לא רדף אחרי ותפס לי את הזרוע- מזל...!
הרגשתי טוב עם עצמי אבל התחלתי לבכות...! אין לי מושג
למה...!!!
הרי הוא לא טוב לי...! מגיע לי הרבה יותר מזה...! אחרי כל מה
שהוא עשה לי ואיך שהוא התנהג אליי...!!!!
החלטתי לשבת באיזושהי פינה קטנה כדי להירגע ששקד לא תיבהל...
אני לא רוצה להרוס לה את המסיבה... אבל במקום להירגע תקף אותי
בכי היסטרי...!!!

פתאום שמעתי קול אומר "ילדה יפה, למה את בוכה?!"
הרמתי את הראש... והוא עמד שם...!
הוא היה כל כך יפה... היה לו שיער חום חלק... יפה כזה...
ועיניים ירוקות יפות יפות... והוא הסתכל עליי במבט תמים
כזה...
"כלום... תעזוב אותי..."
"את בטוחה?" הוא המשיך... "לא כדאי לך להיות פה לבד, מסוכן
פה... את רוצה אולי לספר לי מה קרה...!?"

"לא!" עניתי בתוקפנות... כן כן זו אני, מישהו שווה- הורס בא
לדבר איתי והראש שלי תקוע בתומר הטמבל הזה...!

"טוב אני מצטער, רציתי לעזור... אז אני אלך עכשיו..."
הוא הסתובב ללכת ואז קראתי לו "לא אל תלך בבקשה..."
הוא חזר... איזה מתוק...

"אני מצטערת אם הייתי לא נחמדה פשוט אני וחבר שלי נפרדנו לפני
שבועיים ולא דיברנו ולא התראינו מאז ובאתי למסיבה הזו כדי
להתפרק והוא פה...! וזה מתסכל..."
ואז התחלתי שוב לבכות כמו מפגרת...!!!!
והוא חיבק אותי ופשוט הרגיע אותי...!!!!
סיפרתי לו את כל ההיסטוריה שלי ושל תומר... והוא כמוני הסכים
שאני לא צריכה אותו וניסה לעודד אותי...

אגב קוראים לו אופיר... ויש לו את החיוך הכי כובש שראיתי בחיים
שלי...!
הוא בן 18 מהוד השרון... איך זה שאף פעם לא ראיתי אותו אם הוא
גר גם בהוד השרון?!?! מוזר...
ישבנו במשך כמה שעות טובות (עד שניגמרה המסיבה) ופשוט
דיברנו...!
ראיתי את תומר עובר לידינו כמה פעמים וכל פעם מחדש הוא תקע בנו
מבט... כאילו הוא עוד שנייה הוא הולך לרצוח אותו...
אבל בתאכלס מה הוא יכול לעשות חוץ מלהסתכל?! הרי אני כבר לא
שלו!!!

זו הייתה המסיבה הכי מדהימה בחיים שלי...!
אופיר היה כל כך מבין ומתחשב... אפילו לא התנשקנו...
ישבנו מחובקים, דיברנו על החיים...
הוא פשוט מבין אותי... זה כאילו הוא יודע מה אני רוצה להגיד-
הוא פשוט משלים לי את המשפטים...

ואז פתאום שקד הגיעה
"תגידי לי יא מטומטמת לאן נעלמת?!?!? את יודעת איך הבהלת
אותי?!? אני שעה מחפשת אותך!!!!
חשבתי שכבר קרה לך משהו...!!!
הסתכלתי על אופיר, הסתכלתי על שקד- וחייכתי את החיוך הכי שמח
בעולם...! חיוך שלא חייכתי מאז שאני ותומר נפרדנו...
"אוי אוי אוי איזה חיוך" - שקד אמרה...! (איזו חסרת טקט- חשבתי
לעצמי בראש)...
היא המשיכה -" אני מצטערת להרוס לכם אבל שובלו'ש המונית הגיעה
וכולם מחכים רק לך..."
הסתכלתי על אופיר... הוא שאל אם אני רוצה שהוא יחזיר אותי
הבייתה... שהוא כאן עם אוטו...
"לא, זה בסדר תודה מתוק..."
החלפנו מספרים, מבטים...!
הוא נתן לי נשיקה קטנה על השפתיים, עדינה... ואז אני ושקד
הלכנו...!

כל הדרך הבייתה שקד שיגעה אותי שאני ייספר לה כל מה שהיה...!
אחרי שסיימתי... היא אמרה... "שובלי... הרבה זמן לא ראיתי אותך
שמחה ככה... ועוד במיוחד שתומר היה פה...!"
"שקד אני לא יודעת אפילו לתאר מה שהיה שם... ישבנו ופשוט
דיברנו מ-2 וחצי עד שהמונית הגיעה, ותומר לא צץ לי בראש פעם
אחת...! זה היה מדהים... אופיר גרם לי להרגיש משהו טוב..."

"את תתקשרי אליו...?"- שקד שאלה בחיוך...
שתקתי...

אחרי יומיים- הוא צלצל אליי...
נפגשנו- התנשקנו...!

מאותו היום אנחנו לא ניפרדים...
לפעמים אני משווה את מה שיש לי איתו למה שהיה לי עם תומר...
וזה כל כך לא אותו הדבר...!
אי אפשר להשוות...!
אופיר גורם לי להרגיש משהו שהרגשתי עם תומר רק בחלומות, חלומות
שהייתי חולמת כשלא היה לי טוב, כדי לצאת מהבאסה, ולחשוב שיום
אחד עוד יהיה לי טוב איתו...!
כל נשיקה שלי עם אופיר, סוחפת אותי למקומות שלא ידעתי
לפני...!
אני כל כך אוהבת אותו... והוא אותי...!

אני כל כך מודה לתומר על היום ההוא... אז במסיבה...!!!
אם לא הוא... לא הייתי מכירה את אופיר וכל זה לא היה קורה...!

כנראה שדברים רעים מביאים איתם בסוף- דברים טובים...!!!