ילדה עומדת מבעד לחלון
חלון גדול
עם וילון לבן.
מסתכלת לעברו, למעלה
רואה שמים תכלכלים
עם עננים ורדרדים
ושמש ששוקעת לה
בין גלים שמתנפצים

תמימות
שוב מתנפצת

אני מסתכלת אל מעבר לחלון
חלון,
מכוסה סדין לבן.
מעיפה מבט למעלה
ורואה שמים
חסרי כל
עננים
ללא צורה
ושמש שנעלמת לה
ברחבת הים העמוקה

פסימיות
אין מה לנפץ

הוא מסתכל על החלון
אני נשקפת מעברו
דמות לא מוגדרת
מטושטשת בלבן
תוהה הוא אם יפה או מכוערת
וזהו, לא מביט בפנים
רואה רק מה שבאמת ניתן לראות

ואני רק מסתכלת
ותוהה
כמה נאיביות

וכלום לא מתנפץ