בלילות כשקר מתעטף בשמיכה,
יוצר הדמיה לחום גופה
והקור שחודר לעצמות,
מזכיר לך שאתה צריך לנחות.
מטייל בין מציאות לדמיון,
משוטט מחפש את אותו חלון,
אותו חלון שמוביל אל ליבה,
אותו חלון שפתחה האהבה.
בימים כשהשמש נחבאת בעננים
והאפור מכסה את הכבישים,
אתה נזכר במגע ידה, כמה נעים,
כמו שני נוצות מטיילות על הפנים.
מטייל בין מציאות לדמיון,
משוטט מחפש את אותו חלון,
אותו חלון שמוביל אל ידיה,
אותו חלון שמוביל אל השקט אליו את כמהה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.