שברון לב.
אמרת שלנו זה לא יקרה, ובכל זאת אני עכשיו על הרצפה של האמבטיה
מחזיקה את הפתרון האחרון שהשארת לי.

מילים. חידות. שאלות קשות. מי אמר שאתה לא מושלם? טעו, טעו.
תדמם באינטנסיביות. תדמם את כל מה שלקחת. תדמם עכשיו, אני מחכה
לראות אותך נדקר. רק בכדי שאני אוכל ללכת ולבכות שאתה לא בין
החיים. להתאבל עליך כמו שכואב לי. לא להתבייש לבכות כי כולם
בוכים. זה מוצדק.

שירים. פנינים. הטבעת על הצוואר שלך. הצוואר שלך. בידיים שלי.
אין לי רחמים יותר.
תתקשר. אל תתקשר. אני אבכה וחבל.
תסמן את עצמך כמטרה נשגבת ותתרחק כמה שתוכל מהבריח שבחדר הנפש
שלי. יש לך מפתח לאמת שחוצה אותי. אפילו לי אין מפתח.
אני מתה בחוץ. אתה מת בפנים. וזה לא מרחמים זועקים שאני מתחננת
בשבילך. אלא מתוך קדושה ואמונה שחסר לך היגיון.
תראה מי מדברת על נורמאליות. מלכת הדרמות יצאה מהארון והיא
מוכנה לסבול בכדי להתאושש. נסיכת הפואטיקה שלך נפרדה מהמציאות
והיא לא מפחדת להודות שנמאס לה. שכואב לה. שלקחת אותה. ורצחת
אותה. והשארת אותה דואבת ומתחנחנת על מפתן הדלת של ההורים שלך.

אני אבכה וחבל. חבל על הדמעות שלך, חבל על הכסף שלך, חבל על
הזמן שבזבזת איתי. יכולת להשקיע אותו בפיזיקה כמו שרצית.
יכולת להיות מאושר יקירי. ונשבר לי שעצרתי בעדך להתרומם לעננים
ולהירגע.
אני יודעת שאמרת לי להתגבר, אבל תבין שזה בלתי אפשרי לשכוח דבר
כל כך יפה.
זוכר שאמרת לי שאתה אוהב אותי? ואני שתקתי וחייכתי כי הרגשתי
סוף סוף בטוחה. באתי הביתה ומחקתי את השחור מהקירות שלי. פתחתי
דף אופטימי ורוד על הריאלטי טי-וי המעופפת שלי.
אמרת לי לא למהר להשמיד את מה שאני לא צריכה. בדיעבד, נדמה לי
שכבר אז חשבת על הסוף.
אתה כזה מתוחכם. אם היה לך מחיר, היית יותר יקר ממה שאתה חושב.
אם הייתה לך תווית, הייתי מסווגת אותך במדף העליון עם שאר
המיוחסים. אני נמצאת במגירה עם  חולי הנפש. למקרה שאתה תוהה.

אני לא מעריכה בדידות.
אני קורסת את עצמי למדרכה ונותנת לאספלט לחדור לי אל הרגשות.
אני לא לוקחת ללב. אני לוקחת עמוק לריאות ומתפללת שגם לך כואב.

לא ויתרתי. פשוט הספקתי למצמץ לפני שנתת בי רעמים וברקים
ודיסמסת את הקיום שלי. לא ויתרתי. ובכל זאת המשכת לותר מהר.
זוכר שהינו יחד בצפון? וחיבקת אותי חזק חזק ואמרת שקר לך בגוף
אבל הלב שלך נשאר חם, בגללי.
זוכר שהעדפתי להעמיד פנים שאני ישנה. לעמוד בשלג ולהרגיש כל כך
לבד כי אתה סתם מדמיין. אתה סתם משקר ומפרק אותי לחתיכות.
לשתיים. לשלוש. לאלפיים שלוש מאות.
כולנו רוצות להגיד לך, ששלמות זה לא הכל. כולנו יודעות ששיקרת.
שאתה משקר. שאתה מוותר. אל תוותר. אני אבכה וחבל. נמאס כבר
לראות אותי בוכה על חלומות של תינוקת בת 18.
גם אתה מתפרק מהדמעות שלי נכון? למרות שאצלך זה בא בקלות.

לבים. אומרים לבבות.
אל תתקן אותי. אני שונאת שמתקנים אותי. אני שונאת שאתה מתקן
אותי. אני שונאת אותך.
תעמוד כאן. אני רוצה שתעמוד כאן בתוך קן הרחמים העצמיים שלך,
ותרגיש יותר ממני את הסגולה שבשולחן העצבות שלך.
תשבור את הדלת, תעבור באין כניסה, תחצה את הכבישים, תחצה אותי-
למרות שאני כבר מופרדת להפקרות. ותאמין לי, שאני מזהה ריאלטי  
טי-וי שאני צופה באחת.
החיים שלי, באפור כהה מתמיד. מי אמר שאתה לא מושלם? טעו, טעו.

דפים. ורדים. טיפקס. אח, לטיפקס יש ריח אלוהי, אבל הוא לבן.
לבן זה חיוור כמוך, צבעוני זה מושלם.
אני בוהה בקירות כל היום. מסניפה מרקר כתום מטופש. חולמת את
התכלת שקיוויתי להספיד.
יש לי כישרון לחבר משפטים בלי היגיון. להתחיל בשחור ולסיים
עמוק בתוך האדמה. אני זה מ-א', אתה זה מאמצע הסיוט. פתאם זה
מרגיש כל כך נכון. ואולי בגלל שכאוס זה תמיד. זה לנצח.
אתה טייס בשטח ההפקר של הדמעות שלי. אתה תתרסק ואני אבוא
להלוויה שלך ואתקומם שלא בידיי הגיע הסוף שלך. זאת לא אני. זאת
המציאות שלך.
רצית ללמוד פיזיקה ובמקום זה נתקעת עם ילדת חלומות. תינוקת בת
18שנבהלת מרישרושים בלב. אני לא יודעת איך לסיים את המשפט הזה
אבל אני מצטערת. אני באמת מצטערת.
התאלמנתי ממך. אני אבכה, וחבל.

עכשיו שקט. בוא נהיה בשקט. הפגישת מחזור המיותרת הזאת דועכת
רגעים אחרונים של התפכחות, ואני רק צריכה לסדר את המחשבות שלי
לפני שאני ניגשת לחלון וקופצת.
קומה שלישית. לא מתים. שוברים יד או רגל ולי כבר ממילא יש לב
שבור.

תגיד שאני לא יודעת לאהוב. תקרא לי פריקית. ותטען בפעם המיליון
שאנחנו לא מתאימים. תדחיק. תייפה. תשקר לי ולעצמך, כי המציאות
קשה מנשוא. דחוף אותי מאדן החלון ותעמיד פנים שמישהו אחר מתעלל
בי.
תעשה כל מה שעשית, רק יותר טוב. השתפרת יקירי. עכשיו זה קצת
יותר בריא. העשן כבר לא הורג אותי. גם המילים שלך לא.
תחליף ישן בחדש ואמין. קח את הנעורים שמעולם לא היו לי, ותשים
אותם בעולם טוב יותר. אל תשלם לי, זה בחינם, זה מאהבה. חולי
נפש לא לוקחים תשלום, הם מתחלפים. במקומם באה שלמות כמו שתמיד
חלמת.

החזרתי את השחור לקירות שלי. תליתי גם שלט שאומר שאין כניסה
לאנשים שלא מדברים על הרגשות שלהם. בדיעבד, ידעתי גם אז שזה
הסוף.
אבל מלכת הדרמות שבי, איבדה את עצמה מרוב שירים, וקפצה.

תדמם עכשיו. תדמם באינטנסיביות שהידיים שלי על הצוואר שלך. אני
שוב חונקת אותך באהבה, וגם אם הפעם זה מרגיש קצת אחרת.
אין לי רחמים יותר. אפילו מפתח לעצמי אין לי.

שברון לב.
אמרת שלנו זה לא יקרה, ובכל זאת אני עכשיו על הרצפה של האמבטיה
מחזיקה את הפתרון האחרון שהשארת לי.
למות.