בוקר. אני בדרך לעוד יום רגיל, בדרך לעוד יום של שגרה, שגרה של
נערה טובה -בית ספר-שיעורים-תנועה-חברים. בכלל לא בסדר החשיבות
הזה אם זה משנה...
תחושה מוזרה עוברת בי. גל של דיברים הלקוחים מהלוויה שלי.
מפחיד. הרגע עברה לי בראש תמונה שנהרגתי בתאונה.
אני ממשיכה ללכת, מנסה להתעלם ממה שקרה לי הרגע ושומעת חלקי
דברים מדיווח תקשרותי יבש על כך שעוד נערה נהרגה בדרכים,
ונעבור לפרסומות הם אומרים ואני רואה מולי עוד איזה כוסית
מפרסמת משהו.
אני נעצרת, מפוחדת ומסה רגע לחשוב הגיוני- נו זה סתם במחשבות
שלי, ככה זה שאין לי משהו חשוב להתעסק בו.
מצאתי לי נושא חשיבה חדש, נזכרתי שאין לי נושא לפעולה היום וגם
שיש לי שיעור מתמטיקה עכשיו ו... בדברים טיפשיים לא קשה לי
להתעסק, כאלו יש המון.
המחשבות הטיפשיות שלי נעצרות, תמונה חדשה עוברת לי בראש- אני
נחטפת- יותר מדי ספרי רם אורן בזמן האחרון? אולי...
זה מתחיל להיות מטריד, אני הרי לא בן אדם פחדן ואנטי ממש לא
נוטה להיכנס לסרטים כאלה תמיד אולי זה רמז למשהו?!
מה פתאום? מה הולך איתך מיה? חושבת שאת איזה מישהי עם
כוחות-על?! את לא! אני אומרת לעצמי בתוקף ומנסה להמשיך להעסיק
את עצמי במחשבות אחרות.

"היום נהרגה נערה בדרכה לבית הספר... הקטל בדרכים השנה..."

זאת לא אני. אני נושמת נשימה עמוקה כזאת , אני לא מכשפה, ואין
לי כוחות, רק היה לי צורך עז בראש להבין כמה החיים יקרים. גם
שלי.