אני עכבר במבוך.

יום שישי, אני יוצא למרוץ המטורף שלי נגד הזמן, אחרי הזנב של
עצמי, מנסה לתפוס הכל, לבלוע הכל, לשתות הכל, לרוץ כסומא בין
קירות נסתרים, נמשך על ידי ריח של דבר מה מטושטש, משהו שאני
בעצמי לא יודע מה הוא  ובכלל לא בטוח שהוא קיים, ושהוא מחכה
לי.

תפאורות מתחלפות, מוסיקה משתנה, בחורות באות והולכות, ליטופים,
צחקוקים מנומסים, קמפרי, וודקה, יכלתי כבר לעצום את עיני ולתת
לידיים האלו לאחוז בי מתחת לכתף ולשאת אותי במחול השדים הזה,
מעל לעיר הבטון האפור, מעל למסבאות האורות הנוצצים.

אני רואה בזווית עיני את שעון החול שמחשב קיצי לאחור, אני
חייב,
חייב למהר ולהספיק - אבל אני לא יודע מה, אני יודע רק שאין לי
זמן , ושאין לי חשק , ובכל זאת אני רץ.