אוגוסט חם, לח ודביק, כמעט כל שנה אותו דבר, פסטיבל כזה או אחר
לוקח אותנו שוב לשמש, עם ההמון, אל הים, החוצה.
השנה לא עוד. זה די נדיר, גשם כזה בתחילת אוגוסט, זה יותר נדיר
כשזה נמשך לאמצע אוגוסט ובכלל מוזר שגם ספטמבר היה גשום באופן
עקבי. הגשם, או מבול אם תרצו, אומרים שהוא נוצר בגלל אי סדירות
סולרית. לפי אחת הגירסאות אנחנו כרגע במסלול מתרחק מהשמש
ונתקרב בחזרה אולי עוד שלוש שנים.
לאבא היה את החזון מבעוד מועד להכין את עצמנו לחורף, נצחי,
כנראה... אספנו את חיות המשק שלנו, פירקנו את האסם והשתמשנו
במלאי העצים שהצלחנו למצוא בסביבה הקרובה לנו לבנות סירה, יותר
נכון ספינה, רק למקרה שהתחזיות נכונות. ככל שהספינה גדלה יותר
ויותר כך מצאנו עוד ועוד פגועים לקחת איתנו, חשבנו שיהיה להם
סיכוי יותר טוב עם עזרה, לאט לאט עד בוא חודש אוקטובר היתה לנו
ספינה בגודל עצום, מלאה בכל טוב תבואתנו לחורף הארוך ובשלל
יצורים גדולים וקטנים.
עד אותו יום קר ורטוב של אמצע אוקטובר האדמה הייתה מוכנה לספוג
את המטר, מכילה אך בקושי את השיטפון הנוראי והעצום הזה. אנחנו
ישבנו וחיכינו. חיכינו עשרה ימים בספינה עד עליית המים, הארץ
הייתה רוויה והתחילה לדחוף את המים למעלה, נדמה אפילו לשמיים
שפשוט המשיכו להמטיר אותם מטה במטח רועש וקר.
וכך יצאנו למסע של שלוש שנות גשם בספינה, ככל הידוע לנו בודדים
על פני הגלובוס. ממתינים לגאולה. שלוש שנים בפעם השניה. |