אתמול ישבתי ובכיתי.
אתמול חשבתי כבר שהמלאכים יעופו לקראתי...
אני יושב לי על ענן קטן ואפור... אחרי שננזפתי על הורדת יותר
מדי גשם והצפה של איזה חור נידח באזור איזו ארץ.... ישראל,
אני חושב קוראים לה... לא חשוב...
אני יושב לי על הענן... נזכר בשלמות המיוחדת שלך.
בעובדה שהיית מושלמת בגלל פגם אחד... הפגם הבודד והפשוט
שלך... את באמת ובתמים היית שלי. אהבת אותי, שינית אותי
לטובה... את עשית את עצם יומי למשמעותי...
את, ורק את, הצלחת להוכיח לי שאני בכל זאת לא ראוי לך, עד כמה
שאמרת שאני ראוי ביותר.
את יצרת אותי מהאדמה אותה זבתי. נתת בי את נשמת האוויר אותו
נשמתי, ואת ריחות כל החיים של אותם המתים.
את אהבת אותי אהבת אם שלמה... ונתת בי תחושת מאהבת גדולה...
חברה יותר מאחות לי היית.
ואך תמיד אמרת בשקט לעצמך: "רק פגם אחד... למה? למה?"
ואני לתומי לא הבנתי...
למה? אני שואל... למה?!
ואז באה התשובה...
ככה! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.