תקועה לה במעגל ללא מוצא
שוכבת במיטה אחוזת אימה
כמה עוד זמן כמה עוד רע
אין שום בריחה, אין לה ברירה.
שוממת, שקטה
זועקת, בוכה
מרגישה מפוצלת, בתוך עצמה
יושבת, חושבת ועוד מתפתלת
עוד כמה זמן תמשיך לה, אולי רק חולמת
שוכבת קורסת
בתוכה מתפרצת
זאת רק תקופה, לעצמה ממלמלת
ואלוהים יודע כי אין זו תקופה
ואלוהים יודע כי אין שום תרופה
אלוהים נתן לה העזרה שיכל
אבל העזרה שנתן לה מכאיבה לה בכלל
האדם שיכול לעזור לה מכל,
האדם שיכול לרפא בה הכל,
הוא האדם שמת לישוק לה מכל
האדם שמת להיות רק יכול
בטוח כי היא לא רוצה בכך
חושב שהיא תהדופו מכך
מפחד מעצמו, מפחד משבריו
אוכל את עצמו, רועד מייסוריו
היא תחבקו בסופו, הוא יראה
היא תחבר כל חלקו הוא יחווה
שניהם יאהבו לבסוף זו וזה
מחיבוק אחד ורך, בלילה שכזה. |
