צעירה הייתי, שופעת בקעות והרים,
כל עלם אותי הרים, לאחר שלו הייתי מרימה,
וכיום, עוד מעט, ואותי תכסה רימה.

למטה בחור - פרח לו הפרח כבעציץ,
למעלה הזדקר לו הציץ.
היכן הפרח? היכן הציץ?

בחור מזמן יבש לו המיץ,
השקייה כבר לא מקבל לו העציץ,
קמלו העשבים, נפל הציץ,
יבש חציר, נבל ציץ.

כיום, כשאני מנסה, כולם קוראים לי מלחכת פינכה,
בעוד אז, פינים ליחכתי ללא הפסקה.
בלילות הייתי מתפשטת,
וכיום, שמה אני בחור המצחין את הפלאפון על רטט.

אך מה, גם אין זה עוזר -
אליי אף בחור לא מתקשר,
ולא מבקש שאחזיק לו נר.

ארץ זבת חלב ודבש הייתי,
החלב זרם בשפע, עד שנבלע במערות,
ודבש צהבהב דלוח ומלוח, קיבלתי ונתתי לכל העולם.
אז חדרו אליי רבים וטובים לעומק,
כיום - עוד מעט אחדור ואטמן בעומק.

נחמה לי אחת, כי גם ארצי שהייתה ללא חת,
אינה זבת חלב ודבש,
וכשם שאתפורר אני, תתפורר אף היא אט אט.